עבדות לא זרה

מה זה אומר על מדינה, על חברה, אם אזרחיה אינם מוכנים לעבוד בעבודה מסוימת? (חקלאות, סיעוד וכו')

תשובה 1: אזרחיה עצלנים ומפונקים.

טענות נגד: לרבים מאותם אזרחים עצלנים ומפונקים אין שום בעיה לעבוד בעבודות פיזיות קשות במשך שעות ארוכות עבור שכר גבוה. (כמעט כל עובדי הזבל הם ישראלים, כנ"ל חברות הובלה)

תשובה 2: ישנה רתיעה תרבותית מפני העבודה = אזרחיה של המדינה נעשו אליטיסטים.

טענות נגד: אין באמת טענת נגד. רק שאלות כנגד – כיצד נוצרה אותה רתיעה תרבותית שלא הייתה מקודם (בתי הספר החקלאים איכלסו פעם את מלח הארץ), האם זהו תהליך חברתי, או שהאשמה היא בקברניטי המדינה? כמאמר סר ג'וזף קונארד – איש אינו אוהב לעבוד. אך יש סיפוק בעבודה שנעשית היטב ומתוגמלת היטב. עבודה שנלקחת ברצינות. מדוע התחלנו לזלזל בעבודות מסוימות? ומה בא קודם – הזלזול, או העובד הזר?

תשובה 3: השכר המוצע נמוך מכדי להוות תמורה ראויה עבור אותה עבודה.

כש-70% מהעובדים הזרים בענף החקלאות לא מקבלים אפילו שכר מינימום (עפ"י דיווח YNET) לא קשה להבין מדוע עובדים ישראלים ומעסיקים ישראלים כאחד מעדיפים לתת לכושי (או לתאילנדי) לעשות את שלו. אז נכון, שאולי זה יותר ממה שהוא היה מרוויח בארצו מולדתו – אבל ההשפעות השליליות שיש לתופעה על החברה הן רחבות. בהדרגה נוצר מעמד עבדים, משולל זכויות ונוח לניצול (בישראל המצב חמור עוד יותר, משום שלעובד הזר אין שום אפשרות לקבל אזרחות, זאת בניגוד למדינות מערביות אחרות). בהדרגה אותו מקצוע נעשה מוקצה מחמת מיאוס ומתפתחת רתיעה חברתית כלפיו (עקב שיוכו לאותו מעמד עבדים זרים!).

עובד זר הוא פתרון פרקטי קל - נוח וזול לטווח הקצר. מדינה עם קצת יותר חזון הייתה מחשבת כמה עולה לה עכשיו משטרת הגירה, או כל המרץ המתבזבז של הארגונים החברתיים, ואילו השפעות רעות יש לכל העסק המלוכלך הזה על החברה - ובוחרת בפיתרון קצת יותר קשה, אבל יותר נכון: להתייחס לעבודות האלה כאל עבודות רציניות, ולתגמלם כראוי.