קזינו רויאל (או:התמכרות(או:אהבה))

אתה זורק את הקובייה, מסתכל על הקלפים, מוריד את הידית. אתה מהמר על הבית שלך, על החיים שלך, על הכסף שלך, על האהבה שלך. אתה מפסיד. כמו תמיד, אתה מפסיד. ואתה עדיין ממשיך, לא לומד. דרך החיים שלך היא כזאת, אתה לא יכול לשנות אותה. אתה חושב שלהשתנות זה לא טוב, שהבעיה של כולנו היא שאנחנו לא יכולים לקבל את הרע שבנו, וכשאנחנו מנסים לשנות את הרע שיש בנו, אז משהו רע אחר צץ לו, והמשהו הרע האחר הזה הוא יותר רע מהקודם, ואז זה ממשיך, כמו כדור שלג, עד שזה נהיה ממש גדול, אתה נהיה איזה רוצח או שאתה מרביץ לילדים שלך. תמיד אתה אומר את זה לחברים שלך כשאתם יושבים בבר לשתות, והם מסתכלים עלייך במבט כזה, כאילו אתה משוגע, כי אף אחד לא מבין את הפילוסופיות שלך, אבל אתה בטוח שהן גאוניות.

אתה מסתכל עלייה, מנשק אותה, צובט לה קצת את הלחיים. אתה מאוהב בה, אתה רוצה אותה, אתה לא יודע אם אתה רוצה אותה לתמיד, אבל אתה יודע שלרבע שעה הזאת, אתה רוצה אותה, וכשתעבור הרבע שעה הזאת, אתה תחליט כבר. אתה חושב, שאם אתה אומר לה שאתה רוצה אותה לכל החיים, אז אתה תהיה פזיז, אך מצד שני גם מאהב מושלם. היא תחייך חיוך כזה רחב, תנשק אותך, תחבק אותך, ותגיד לך שגם היא רוצה אותך לכל החיים. אבל מאיפה לה לדעת? ומה שחשוב זה לא העתיד, מה שחשוב זה עכשיו, ועכשיו, עכשיו אתה אוהב אותה, ועברה שנייה, וגם אחרי שנייה אתה אוהב אותה, והנה עברנו שתיים, ואפילו אחרי שתי שניות, אתה ממשיך לאהוב אותה. אז מה כל כך חשוב אם אני אולי אוֹהַב אותך עוד חמש דקות, כשבשנייה הזאת אני בטוח אוהב אותך?

אתה חוזר לשם, אתה מנצח, מנצח בקטן, ושוב בקטן, ושוב. ואז מפסיד הכל. אתה על סף שבירה, הראש שלך מסתובב, אתה מחפש איפה לשבת. דווקא ליד שולחן הפוקר אתה מחליט לשבת, הם קוראים לך לקחת את הקלפים שחילקו לך מהשולחן, והם שוב קוראים, ואתה לא עונה. העיניים שלך מתגלגלות, אתה עוצם אותן, והראש שלך נשמט בין הקלפים והקוביות. מין אירוניה משעשעת כזאת.

אתם כבר כמה חודשים ביחד, ואתה נהנה, באמת שאתה נהנה. אבל אז מתחילים החששות, אתה לא בטוח אם היא נהנת, ואתה מתבייש לשאול, אתה מפרש כל מעידה קטנה שלה לכך שהקשר הזה עומד להיגמר. אתה מתחיל עם משחקי כוח, והיא ממשיכה עם זה. אתה לא מתקשר, והיא לא מתקשרת. חמישה ימים שזה ככה, עד שהיא מתקשרת אלייך, "שלום" היא אומרת בטון קצת כועס, "היי" אתה מחזיר. אחרי חמש דקות של שיחה, אתה שוב מתאהב בה. כמו התמכרות, כשאתה בלי זה, אתה תמיד חושב על זה, וכשאתה עם זה, אז אתה לא רוצה להפסיק, ואתה מתמכר מחדש.

אתה אוהב בה את נקודת החן שיש לה מתחת לשפה, ואת העיניים הירוקות. את הפרצופים שלה, את השיער הבהיר שלה. ואתה לא רוצה להשתנות. כי להתאהב זה לא בהכרח דבר טוב. ואולי, אולי להתאהב זה משהו רע, אבל אתה קיבלת את המשהו הרע הזה, והפכת אותו לטוב, או שזה נשאר רע, אבל.. זה לא כל כך אכפת לך.