על ברכי השינוי התדיר

ב"ה

 נקראתי לשוב אל מרחב חוסר האיזון וניצבתי בשנית.

החסרתי פעימה ונראה היה כי האופק מזמין התקדמות ממשית.

בליבי חשבתי אחד אך יצא לי אחר;

ובחלקה שאינה שלי התעצם לו האור הזוהר.

ביקשתי שלמות בלב המעשה,

בעוד שצדקת דרכי נסתרה ממני.

כמעט ונבלעתי בצל המחסה,

כחצי אדם עד חזרתי-

והנני.

בעת הזאת, מוכנה אני להשפיע את כתמי האור,

מבלי לתור בכוח אחר סימני המקצב השחור.

אך מה יהיה עליי כאשר אאלץ אל תוכי לשוב ופנימה להביט?

האם אז בכיליון עיניך המאירות תעניק לי קרקע בטוחה ואמיתית?

את שנתתי לעולם לא אבקש חזרה.

אך את שזרעתי בתחילה,

 אבקשך לשמר באהבה ובחמלה.