דיווחים קשים מהחזית המזרחית ליוו את פגישת ה-Zkram. הוורמאכט נחל מפלות קשות, והמצור על לנינגראד הוסר. קצינים רבים נפלו בקרבות והתעורר הצורך להחליפם. החשש העיב על כל המשתתפים: מי ייאלץ לוותר על התנאים הנוחים, הרחק מאיזור הקרבות, ולהגיע ליחידות השדה?
עוד לפני הפגישה פנה בריגאדפיהרר מאלט לברכט לסטאנדרטנפיהרר גינטר קול והורה לו להותיר בקרונות שמגיעים אליו מהונגריה 800 יהודים. הקרונות צריכים להמשיך הלאה ולהיות מצורפים ליחידות השדה. שם, רשמית, הם יועסקו בעבודות כפייה, אך בפועל ישמשו כחייץ בין הצבא הרוסי לגרמני. הם ילבשו מדים גרמניים והצבא הרוסי יטעה לחשוב אותם כגרמנים. כך ניתן יהייה גם לאתר מארבים. סטאנדרטנפיהרר קול שמח לשמוע זאת: כך יוכל לעמוד במשימה שנטל על עצמו ל"ניתור" הנוכחי, 42,000.
בתחילת הפגישה הגיע תורו של סטאנדרטנפיהרר קול. הוא ניגש ללוח, העביר קו על המספר שנותר לו עד סוף ה"ניתור", ורשם מספר חדש, קטן ב-7000 מקודמו. אחר כך מתח קו גם על מספר זה, ורשם מספר נמוך ב-800. לקבוצה הסביר שהשבוע הושמדו בינובסקה 7000 יהודים ו-800 נוספים לא יכנסו לתחום ינובסקה אלא ימשיכו הלאה לגבול הרוסי.
אוסקר דירלוונגר קם ממקומו. "סטאנדרטנפיהרר, נמסר לי שאת 800 היהודים נספק אנו, מחנה בירקנאו!"
סטאנדרטנפיהרר קול הפנה מבט שואל לעבר בריגאדפיהרר מאלט לברכט.
בריגאדפיהרר מאלט לברכט כחכח בגרונו: "ניתחנו את ביצועי מחנה בירקנאו ב'ניתור' האחרון, וגילינו שהוא לא יוכל לעמוד ביעד שלקח על עצמו, 27,000. כדי לעזור לו, החלטנו לקצץ את 800 היהודים מהמיכסה שלו".
הזעם ניכר היטב על פניו של סטאנדרטנפיהרר קול. אוייגן פריצל התנדב לשחרר בעצמו את הקיטור שהצטבר אצל קול: " סטאנדרטנפיהרר דירלוונגר, אולי תוכל להסביר לנו את העקביות שבביצועיו הנמוכים של מחנה בירקנאו ב'ניתורים' האחרונים?"
דירלוונגר הסביר: "איננו מצליחים לעמוד בעיבוד הדמויות. אנו תלויים במחנה אושוויץ, אליו אנו שולחים את כל אלה שאינם עומדים עוד בדרישות המאמץ המלחמתי. יש לזכור שבשטח בירקנאו קיימים מפעלים צבאיים, ומי שעובדים בהם נחשבים עובדים חיוניים. מנות המזון המוגדלות וההיגיינה שבמפעלים מביאים לתמותה טבעית נמוכה. אנו משתדלים להשאיר אותם בחיים, משום שלוקח זמן להכשיר פועל מיומן".
עכשיו כולם הוכו בתדהמה. בריגאדפיהרר לברכט זעם: "תפקיד בירקנאו הוא לעמוד בתפוקה! מפעלי הנשק הם עניינו של אגף אחר! מיינרד הנסרואדי במיניסטריון המלחמה הוא זה שאחראי על מפעלי הנשק, לא סטאנדרטנפיהרר דירלוונגר! פגעת בהתקדמות כל ה-Zkram שלנו!"
סטאנדרטנפיהרר קול פנה לדירלוונגר ושאג: "ביקשת שאפנה אליך את הרכבת מדאנציג. אמרת לי שיש באפשרותך לחסל את כל ה-1000 שברכבת הזו. החסרתי את ה-1000 האלו מהמיכסה שלי. אתה לא דיווחת על 1000. אתה דיווחת על 300. השארת 700 בחיים. עכשיו מתברר שלקחת את ה-700 האלו למפעלי הנשק!"
קול הרגיש פגוע. הוא נעלב מכך שדירלוונגר הוליך אותו שולל.
בריגאדפיהרר לברכט קם ממקומו: "באופן כללי בזבזה הקבוצה זמן רב בשל חוסר התיאום ביניכם. עלינו לעמוד במשימה. אנחנו רוצים להגיש מתנה לפיהרר בדיוק 500 ימים אחרי ההחלטה בואנזה-שטראסה. אנחנו לא מתכוונים לבזבז זמן. נוכחנו לדעת שרק כאשר המפקדים מפקחים אישית על הפעילות, מתקבל עיבוד מהיר ויעיל."
כולם הרגישו שידיעה קשה עומדת להגיע.
בריגאדפיהרר לברכט המשיך, אבל ההיסוס ניכר בקולו: "עד חודש ספטמבר לא יתאפשר לכולנו להתאחד עם משפחותינו ברייך".
הייתה זו מהלומה קשה. החופשות, שמפקדי המחנות כל כך ייחלו להן, מתרחקות מהם. לגֶבֶּרְט יאגֶר, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, לא הייתה בעיה: הוא וסגנו, רודולף הוס, שיכנו במחנה את משפחותיהם. היו להם וילות נאות ומטופחות. אבל בשאר המחנות התנאים היו קשים ולא איפשרו מגורי משפחות. קול לא ראה את משפחתו כבר 4 חודשים. אי העמידה ביעדים היא הגורמת לעונש הכבד שקיבלו.
האנקה סֶנְפְט, מטרבלינקה, פלט בלחש כלפי איבו יונקרבאודן: Verpiss Dich! (הלוואי שתמות!) קול תהה ויונקרבאודן הסביר לו שמחנה קובל אינו עומד ביעדים, וזו הסיבה העיקרית לכך שגרף המהירות נמצא מעל הקו האלכסוני.
קול נזכר שיונקרבאודן וסנפט הכירו עוד כנערים ב"היטלריוגנד". סנפט היה מפקד מחלקה ביום הפלישה. יונקרבאודן היה טייס. סנפט שיכנע אותו לעבור לפיקוד על המחנות. כחודש לאחר שיונקרבאודן עבר לפקד על קובל, הועברה הטייסת שלו כולה ללוב. הם נפלו בשבי, ואחד הטייסים שנהרג היה אח של סנפט. יונקרבאודן חש כי חב את חייו לסנפט, אבל גם ידע שנוכחותו מזכירה לו את אחיו של סנפט. כעת סנפט מאשים את יונקרבאודן בכך שלא ייצא לחופשה בקרוב. בחופשה הוא תיכנן לבקר גם את אחייניו האבלים על מות אביהם.
בסוף המפגש, כאשר נפרדו הקצינים זה מזה, אף אחד לא ניגש לאוסקר דירלוונגר ונפרד ממנו.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אוייגן פריצל פתח את הפגישה: "סיימנו 'ניתור' ראשון. אנו נסכם כעת את ביצועינו".
סטאנדרטנפיהרר קול דיווח בסיפוק על כך שעמד במשימה. גם איבו יונקרבאודן הצליח לחסל את המספר עליו התחייב, ואף חיסל 500 נוספים שהופנו אליו מבירקנאו.
אוסקר דירלוונגר נעדר מהפגישה. החליף אותו המפקד החדש של בירקנאו, סטאנדרטנפיהרר פיליפ פרידריך.
האווירה הייתה מרוממת, אבל סטאנדרטנפיהרר קול הבחין שהמספר הכולל שהצליחו כל המחנות ביחד לחסל היה 52,000. קצב זה היה נמוך בהרבה מהתפוקה של ינובסקה לבדה בחודש ינואר 1943. "אם זה הקצב של כל המחנות", תהה קול בליבו, "כיצד נספיק לחסל 5 מיליון תוך 500 ימים, כפי ששאף ד"ר שוואבר בפגישה הראשונה שלו איתם?"
חמתו בערה בו: "האם הם אינם מבחינים שבשיטה זו הם פוגעים בתפוקה שלנו? יהודים רבים חייבים את חייהם בחודש האחרון לד"ר שוואבר".
קול נזכר שרק לפני שבוע נאלץ להתקשר לברלין ולבקש שיעכבו משלוח של יהודים מהעיר גיור בהונגריה, מאחר והתברר לו שאין בכוחו, בשיטת העבודה הנוכחית, לקלוט את 5000 יהודי העיר ו"לעבד" אותם. הוא לא רצה להיתקע עם מספר רב של יהודים חיים, מספר שיסומן כיעד שלא עמד בו, ויתבטא בכך שהקו האלכסוני האדום שלו יהייה מעל לקו האלכסוני הלבן ששירטט אוייגן פריצל.
הקו האדום הארור הזה! הוא כל כך שנא את הקו הזה שעוצר בעדו מלדהור קדימה, הקו שאיפשר לשאר הקצינים להציץ לעבר ההתקדמות שלו ולהיות מודעים לפרטי הפרטים של מה שמתרחש בינובסקה. הוא ממש חש שהם מתערבים בענייניו הפרטיים שלו. המחנה שלו היה פעם רק שלו והוא עשה בו כבתוך שלו. כעת ידיים רבות בוחשות בו, וידידיו שלו מעיזים לקבוע לו יעדים, לעקוב אחר התקדמותו ולהעיר הערות!
ידוע לו שאוסוואלד פטריך הורה לעכב בשבועיים ("עד לניתור הבא", כך אמר) את הרכבת שהייתה אמורה להגיע לסוביבור מטרזינשטאט, ושקלאוס לודאשר שלח חלק מאנשי ה-ס.ס. שלו ל"עזרה" בפינוי יהודי מקדוניה, ובכך נימק מדוע אין הוא יכול לקחת על עצמו התחייבויות נוספות. בפועל לא נשלחו שום אנשי ס.ס. למקדוניה משטוטהוף, המחנה עליו פיקד לודאשר, משום שיהודי מקדוניה הושמדו כולם בטרבלינקה עוד לפני שנה. לודאשר פשוט "גירד" אתר שממנו יוכל להפיק תירוץ שאף אחד לא יוכל להפריך.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
הטלפון במשרדו של סטאנדרטנפיהרר קול צילצל. המרכזן הודיע לו שמתקשרים אליו מווארשה. המרכזן בווארשה נשמע מעומעם ודיווח לו כי יש לו שיחה ממרכזן בברלין. המרכזן מברלין נשמע עוד יותר מעומעם, והעביר לו מרכזן ממינכן. המרכזן ממינכן העביר לו את דֶגֶמֶר דירלוונגר.
קול זיהה מייד את קולה. אוסקר דירלוונגר ערך ביניהם היכרות לפני שנים, וסיפר לו שהיא ארוסתו. קול נכח בחתונה, ואוסקר ודגמר דירלוונגר נכחו שניהם בחתונתו שלו עם גרלינד. הבן הבכור שלו והבן הבכור שלהם למדו באותה פנימייה צבאית. ב-1938 אף נסעו שני הזוגות לחופשה משותפת בשווייץ.
דגמר נשמעה מודאגת: היא לא שמעה מאוסקר כבר 5 שבועות. קול הביע דאגה אמיתית וסיפר לה, בצעקות – בגלל הקו המשובש – שמאז שעברו לשיטת עבודה חדשה, אוסקר דירלוונגר כבר לא מפקד על בירקנאו. דגמר הייתה המומה, וקול חש נבוך: מסתבר שכדי למנוע ממנה דאגה מיותרת, אוסקר לא טרח לספר לאשתו על תפקידו החדש, גם לא בשבוע החופשה שבילה איתה רק לפני 5 שבועות. קול הבטיח לברר היכן נמצא אוסקר ולדווח לה.
בריגאדפיהרר מאלט לברכט זעם כאשר לאחר פגישת ה-Zkram קול שאל אותו אם ידוע לו היכן מוצב אוסקר דירלוונגר. בריגאדפיהרר לברכט צרח: "סטאנדרטנפיהרר דירלוונגר פגע בהתקדמות הקבוצה שלנו! הוא גרם לחריגה כלפי מעלה מהקו הלבן. בברלין לא אהבו לשמוע את זה. ד"ר שוואבר איים לבוא לכאן כדי לפקח מקרוב על התהליך. אני לא זקוק לקאפו מברלין שיהייה צמוד אליי ויבקר את התהליכים שלנו. לא רוצה יותר לשמוע על אוסקר דירלוונגר."
קול לא הוסיף יותר לשאול אותו. פגישת ה-Zkram התנהלה הפעם באופן רגוע ונינוח. ההתקדמות הייתה תקינה, וגם ממחנה בירקנאו התחילו להגיע תוצאות טובות.
קול שב לינובסקה. הוא שיער שאוסקר דירלוונגר נשלח לחזית הרוסית. הוא ניסה לרקום תוכנית כיצד ליצור קשר עם היחידות בחזית הרוסית. לא היה טעם להציע להם אסירים יהודים שישמשו מגינים חיים. מחנה בירקנאו "תרם" כבר 800 יהודים, ואת השאר החלו לקחת באופן קבוע מאיזור טרנסניסטריה. צריך היה גם להיזהר במגעים עם מפקדי היחידות הלוחמות. היה שם מחסור בקצינים, וכל קצין שיצר קשר עם היחידות האלה הפך בעיניהם למועמד לשרת בהן. אם קול היה מעורר את תשומת ליבם של מפקדי היחידות, הם היו מבקשים מברלין לספח אותו אליהם.
קול הגיע למסקנה שאל לו לפנות לדרגים בכירים כדי לברר מה עלה בגורלו של אוסקר דירלוונגר. הוא החליט לנסות לפנות לחיילים זוטרים. הוא תיאר לעצמו שדירלוונגר מפקד על חיילים כאלו. אותם חיילים קיבלו מידי פעם חופשות, אבל אף פעם לא עברו ברכבות דרך ינובסקה. כמובן שלא ניתן היה ליצור איתם קשר בטלפון.
אבל קול זכה לפגוש חיילים מהחזית. רכבת הביאה 200 שבויים רוסים. ככלל, קול אהב לקבל שבויים רוסים. הם היו חיילים ממושמעים וצייתו לפקודות של סגל המחנה. הם היו כה ממושמעים, שאת הניסיונות הראשונים שלו בחיסול בתאי גזים ביצע סטאנדרטנפיהרר קול על שבויים רוסים. הצלחת הניסוי הביאה לכך שינובסקה הפך למחנה פעיל בעל תפקיד מרכזי במפת "תוכנית ואנזה". אלו היו ימים שקול נזכר בהם בהנאה, ימים שהמחנות עבדו בקצב שוטף, בלי לוחות, גירים, ישיבות תיאום מידי שבוע וקווים אלכסוניים יורדים. כל זה היה מזמן. מזה תקופה ארוכה לא נפלו חיילים רוסים בשבי הגרמני (למרבה הצער, בעקבות הצלחות הצבא האדום, קרה בדיוק ההיפך).
והנה הגיעה לאחרונה רכבת עם שבויים רוסים! הם הגיעו מאיזור דרומית ללנינגרד. איזור זה היה בשליטת הגרמנים עד לפני כחודש וחצי. הצבא האדום המתקדם הצליח לכבוש כפר קטן באיזור זה. במשך חודש הצליח הצבא האדום להחזיק בכפר הקטן נטול החשיבות האיסטרטגית. הצבא הגרמני לחם בעוז. החיילים הגרמנים שליוו את השבויים הרוסים סיפרו שהצבא הגרמני לחם באומץ, ובהתקפת לילה נגדית הצליח לכבוש שוב את הכפר, ככל הנראה לתקופה קצרה בלבד, שכן הצבא האדום המשיך לנחול הצלחות. אבל במשך אותו חודש שהצבא האדום שלט בכפר, חזרו אליו יהודים שברחו ממנו, וגם חיילים עורפיים ואנשי מפקדה התגוררו במחנה בכפר. לפיכך, כאשר הוורמאכט שב וכבש לזמן קצר את הכפר, הם הצליחו לשבות מספר לא מבוטל של רוסים ויהודים.
כדי לרומם את מורל הלוחמים, הגרמנים הסיעו את השבויים ברכבת במסלול ארוך שסבב בין היחידות והסתיים בינובסקה. הרוסים והיהודים שוכנו ביחד באותו צריף, כי ממילא תוכנן להשמיד את כולם למחרת. קול לא היה מוכן להרשות שבמחנה שלו יסתובבו חיילי אוייב מאומנים.
על הרכבת פיקד אונטרשטומפיהרר ג'ונאס אזבאכר. קול התיידד איתו ואירח אותו בצריף מהודר ומרוהט. אחרי לילה של שינה טובה, שוחח קול בבוקר עם אונטרשטומפיהרר אזבאכר.
בצער רב העביר קול בטלפון לברלין את הידיעה כי דירלוונגר נהרג בקרב באוֹרֶל-קורסק. הוא ביקש מהמרכזן להודיע זאת לאשתו של דירלוונגר, אבל לא תלה תקוות רבות בכך שהמיניסטריון יסכים להעביר ידיעה כה עגומה. כשישוחח עם אשתו שלו, תיכנן, הוא יעביר לה את הידיעה המרה ויבקש ממנה להעביר את הידיעה לאלמנה.
אבל כרגע לא היה פנוי קול לשיחות טלפון. היה עליו לטפל בחיסול השבויים הרוסים. היה עליו גם לעמוד במשימות המקוריות שנטל על עצמו. כרגע הוא תקוע עם 700 יהודים מזגלמביה ו-800 יהודים מרופשיץ. מלכתחילה קיבל קול על עצמו את המשימה של אותם 800 מרופשיץ מתוך ידיעה שיישלחו לחזית כמגינים חיים. אבל אוסקר דירלוונגר שלח 800 מאצלו. קול הרגיש כיצד גואה בו השנאה לדירלוונגר המת. בגללו הוא תקוע עם 1700 אסירים בצריפים שמלכתחילה תוכננו עבור 600 אסירים. בגללו יש סכנה שלא יוכל לעמוד במשימות. הקו שלו עלול לחרוג מעל לקו האלכסוני.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
קול תהה היכן פטר גרוסנברוד, מפקד מחנה ההשמדה מיידאנק. ברנהארד אדלברט רמז לו שלא לשאול.
בריגאדפיהרר לברכט נכנס לאולם ברגליים כושלות ולא בהליכה הגאה שלו כמימים ימימה. קול שיער שבריגאדפיהרר לברכט איבד ממרצו לנוכח הידיעות העגומות מהחזית. הרוסים מתקדמים במזרח.
לברכט לא פצה פה, וכולם ישבו מתוחים. לאחר מספר דקות נפתחה הדלת ואוייגן פריצל נכנס לאולם. להפתעת כולם, משנכנס פריצל לאולם, קם בריגאדפיהרר לברכט ממקומו ויצא דרך הדלת הפתוחה, אותה סגר מאחוריו.
לאחר שבריגאדפיהרר לברכט נטש, לחש ברנהארד אדלברט לקול שמחנה מיידאנק נפל בידי הגרמנים ופטר גרוסנברוד נלכד. לא ידוע מה עלה בגורלו.
אוייגן פריצל החל לדבר: "Zentralstelle für jüdische Auswanderung, המשרד המרכזי להגירת יהודים, מביע את סיפוקו מקצב ההתקדמות של המחנות שאתם עומדים בראשם. אנו מודים לכם גם על כך שנטלתם חלק במסגרת המשימה הקבוצתית – ה-Zkram."
קול נדהם בעונג: נטלתם? בלשון עבר? הוא, כמובן, שתק.
אוייגן פריצל המשיך: "שיטת ה-Zkram הוכיחה את עצמה, אבל לתוך אופן היישום שלה כאן נמהל גורם זר, ששולב במזיד על מנת לחבל בתפוקה. במיניסטריון בברלין אנו שוקלים את המשך יישום השיטה. עד אז אנו לא נקיים פגישות שבועיות והקצאת משימות".
אוייגן פריצל נקש בעקביו ועזב את האולם.
ניכר היה שהקצינים כולם שמחו על החזרה למצב עבודה עצמאי. קול עצמו צהל ודיבר בגילוי לב עם הקצינים. אחד הקצינים העז לקרוא לנער המשרת וביקש ממנו להביא בירה. הנער הביא קנקן מלא, הצלחה מרשימה בהתחשב בכך שהייתה מדיניות של קיצוב בשל המלחמה. קול עצמו לא לגם בירה במשך קרוב לחודש. הוא נהנה ללחלח את גרונו בכוסית בירה.
לא כולם חלקו את אותה דיעה בנוגע ל-Zkram. האנקה סֶנְפְט סיפר לקול שהחליט לנסוע ליפן במסגרת משלחת של קצינים שאמורה לרכוש נשק ולהעבירו לגרמניה. האנקה סֶנְפְט סיפר שיצר קשר עם מפעל המכוניות "טויוקה". הם סקרנים שם מאוד לגבי שיטת ה-Zkram, והוא יישמח ליישם שם את השיטה ולהביא לעלייה בתפוקת כלי הרכב. אם יצליח, יימכרו כלי רכב רבים לצבא הגרמני, במחיר מוזל. קול איחל לו בנימוס שיצליח. אוסוואלד פטריך הביט בהם מהצד.
לאחר שהאנקה סֶנְפְט עזב את האולם, סיפר אוסוואלד פטריך לקול שסֶנְפְט לא מצטרף לשום משלחת. סֶנְפְט יישפט בברלין על מעורבותו ביצירת קשר בין ד"ר קיליאן שוואבר, אבי השיטה, למיניסטריון. אוסוואלד פטריך הוא זה שיזם חקירה סמויה סביב ד"ר שוואבר.
כשפסעו בשביל המרוצף בדרכם למכוניותיהם, המשיך פטריך בהסבר. הסתבר שד"ר שוואבר הצליח להסתיר את היותו בן לאם יהודייה. ד"ר שוואבר היה המנחה של סֶנְפְט כאשר הלה למד באוניברסיטה ואף אישר את עבודת התיזה שלו. סֶנְפְט הנפיק תעודות מזוייפות לד"ר שוואבר וכך ד"ר שוואבר המשיך להחזיק במישרתו באוניברסיטה. שיטות הניהול שלימד הפכו להצלחה מסחררת. הנרי פורד אימץ את שיטותיו, ודיבר עליו בהתלהבות באוזני הפיהרר בפגישתם ב-1938. הפיהרר לא נפגש עם ד"ר שוואבר, אבל הורה למיניסטריון לעבוד באופן הדוק עם ד"ר שוואבר.
החשד התעורר לאחר שהתגלה מאמר משותף שפירסמו ד"ר שוואבר וד"ר מרדכי מנחם קפלן ובו הם מוקיעים את שיטת ה-Zkram, כפי שנהגתה אז ע"י הפרופסור ההולנדי פטרוס ג'וזפוס וילהלמוס דבייה. במאמר התריעו השניים על כך שבשיטת עבודה זו תיפגע בראש ובראשונה התפוקה.
במיניסטריון זכרו שד"ר שוואבר הורה לא אחת לאוייגן פריצל לעצור משימות שנועדו ל"ניתור" מסויים, בטענה שאם מחנה סיים את המשימה, עליו ליצור קשר עם מחנה אחר ולעזור ב"מיצוי" הדמויות. ד"ר שוואבר תקע מקלות בגלגלים כדי להנמיך את קצב התפוקה! הוא העלה את הרעיון של הגרפים האלכסוניים. בכך נטע במפקדי המחנות את השאיפה שלא לחרוג מהקו האלכסוני, ובעצם, להיצמד להערכות ראשוניות. המחוייבות הפנימית שלהם לעמוד בהערכות שלהם עלתה על המחוייבות שלהם לתפוקה גבוהה, ולכן הם נזהרו שלא לתת הערכות ראשוניות מוגזמות.
קול שאל את אוסוואלד פטריך: "מהיכן אתה יודע את כל זה?"
אוסוואלד פטריך חייך: "אתה זוכר את הרכבת מטרזיינשטאט שביקשתי לעכב בשבועיים?" קול הנהן. אוסוואלד פטריך חייך: "זה מה שמסרתי בישיבה. בפועל הרכבת הגיעה וכל נוסעיה הושמדו. אמרתי לבריגאדפיהרר מאלט לברכט שבכוונתי לקבל את הרכבת בלי לתעד את זה בישיבת ה-Zkram. ביקשתי מבריגאדפיהרר מאלט לברכט שלא יעכבו את הרכבת".
"ואיך זה קשור?", תהה קול.
"על הרכבת הזו היה אחיו בן התערובת של ד"ר שוואבר. הוא, אשתו היהודייה וילדתם הגיעו. עוד בטרזיינשטאט לחץ האח להודיע לד"ר שוואבר על כך שהוא בטרזיינשטאט. הוא ביקש שד"ר שוואבר יוכיח שהוא בעל מקצוע חיוני. גם כשהוא הגיע אלינו הוא העז לפנות אליי ישירות. נדהמתי מהחוצפה וחיסלתי אותו בעצמי. אבל ביררתי לפי התעודות שלו מה הקשר שלו לד"ר שוואבר, וראיתי שהם אחים.
"העברתי למיניסטריון את המידע הזה. במיניסטריון גילו שהוא יהודי, אבל לא חשפו את המידע הזה בפניו. הם המתינו בסבלנות, וזה השתלם. הם גילו שהוא בקשר עם יוזף טרבובן, הרייכקומיסאר. הרייכקומיסאר אילץ את מיניסטריון המלחמה לשנות את ההגדרה של המפעלים בבירקנאו למפעלים בטחוניים הנחוצים למאמץ המלחמתי".
קול הרהר ברחמים על אוסקר דירלוונגר וחש צער על שהוא בעצמו הטיח בו שהוא מעכב את הקבוצה בהתקדמות. מצפונו הציק לו.
אוסוואלד פטריך המשיך: "התברר שגם יוזף טרבובן הוא בן תערובת. אחד המפעלים בבירקנאו הוא מפעל קרופ לייצור נתיכים. אחיו של ד"ר שוואבר הוא מטלורג, והרכבות מטרזיינשטאט היו מיועדות להגיע לבירקנאו".
אוסוואלד פטריך סיים בהנאה: "לפני שהוציאו את ד"ר שוואבר ואת יוזף טרבובן להורג, גילו לד"ר שוואבר שאחיו הגיע לסוביבור".
