ימי השפל/דודי

בס"ד                                                                                             23.12.2009

ימי השפל/דויד סמוכה

בימים של שפל,

שח לא הגב.

מעומס ומתח,

שחברו לאחד.

נמס החיוך,

העצב נשקף.

קודרות הפנים,

קופא המבט.

החיוניות נמוגה,

כבויות העיניים.

הסבל חורט,

עוד קמט או שניים.

האדם שוכח,

את כור מחצבתו.

מחפש לו מפלט,

להטביע יגונו.

עד בוא הגאות,

שוב חיוך יעלה.

הפנים יאירו,

הלאות תעלם.