בטרם/דודי

בס"ד                                                                                                                   3.3.2010

בטרם/דויד סמוכה

אשמורת אחרונה החלה,

טרם שבה הילדה.

החשש מתגנב אל הלב,

שהולם ומגביר פעמיו.

 הדאגה משתקת,

גובר החשש.

הדקות נוקפות,

כל רגע כשעה.

מתהלך סהרורי,

לא מוצא מנוחה.

נזהר לא להעיר ישנים,

לא לגזול מעיניהם תנומה.

יוצא לי לרחוב,

השרוי עדיין בעלטה.

פותח "אנטנה",

כרדאר האוזן קרויה,

מקשיב לקול הדממה,

כל רעש מנוע הוא קרן אור באפלה.

 מנסה  להתקשר לנייד,

בנתיים אין מענה.

עד שסוף סוף הואילה,

הדם בגופי התייבש.

צינת השחר אותי צמררה,

מעיני ירדו דמעות הקלה.

הילדה  שבה אל חיק האב,

ביקשה חיבוק וסליחה.