למצוא שותף לחיים.

1 - בחורת חלומותיך

לדני נמאס מכל החברות ה"לא נכונות". זה אומנם היה נחמד לזמן מה, אבל התחיל לעייף אותו. הצורך למצוא בחורה שהופיעה בחלומות שלו בשנה האחרונה העסיק אותו מאוד, במיוחד כי הוא לא "זכר" שמה או איך היא נראית. הוא תמיד ידע זאת בחלומות אך כשהיה מתעורר, לא זכר כלום חוץ מהצורך למצא אותה.

דני החליט ללכת לחוף הים להתאוורר. רוח לחה וקרירה מהים פגשה אותו והתחילה לשחק עם שערותיו ולנקות את ראשו מריחות ועשן העיר. הראייה שלו התחדדה אבל לא מספיק בכדי לראות את פנים הבחורה מהחלומות.

משהו מבריק בחול תפס את עינו, אבל הוא המשיך הלאה—זה יכול להיות כל דבר. למרות נחישותו להמשיך, איזה שהוא כח הכריח אותו להסתובב ומשך בחזרה.

הוא התכופף מעל המקום שם ראה משהו מנצנץ והתחיל לחפור בחול. הוא חפר יותר ויותר עמוק עד שגילה חפץ מתכתי, הרים אותה והתיישר, כל אותו זמן לומד את מה שהוציא מהחול. הוא הבין שמצא מנורה ישנה. דני הסתובב כך שהשמש לא תהיה בעיניו והביט מקרוב במנורה—היא היתה לגמרי עמומה, כל הברק הלך עם השנים. הוא ניסה להבין מה זה היה שנצנץ בשמש, ופתאום ראה קטע של מתכת נקיה. שם הוא זיהה תו הדומה לאות. הוא התחיל לנקות את המנורה מסביב עם האצבע. ואחר כך הוא ניסה עם החולצה.

עשן הופיע בפתח המנורה והתחיל לצאת החוצה. דני נבהל והשליך את החפץ על החול. כאשר העשן החל לעטוף את רגליו, הוא קפץ אחורה. אחרי רגע העשן התחיל לקבל צורה—משהו הדומה לכדור.

לא. לא כדור—ראש. ללא צוואר וכל דבר מתחתיו. רק ראש. ואז הופיע בו פה. הוא התחיל לדבר אבל דני לא היה יכול להבין כלום.

כאשר בראש התפתחו אף ואוזניים, הצליל השתנה ודני שמע מישהו קורא לו, "אני לרשותך, אדוני."

ארבע דקות יותר מאוחר דני הבין שהראש היה חלק מג'יני, שד נחמד שרצה להעניק לדני שלוש משאלות. הוא התחיל להאמין ששפשוף עיניו לא יעלים את הג'יני והחליט להשתמש במשאלה הראשונה.

הוא ביקש בחורה הכי שווה שיש ורגע אחרי כן הוא ראה בחורה יפיפיה באה לקראתו. היא עצרה על ידו והתחילה לדבר עם דני. היא סיפרה שכל חייה חיפשה מישהו כמוהו. דני הרגיש כמו בתוך חלום והחליט להסחף איתו.

~*~

אחרי שבועיים הוא בא לחוף הים וקרא לג'יני שוב.

"תראה, הבחורה שהבאתה לי באמת יפה. אפילו מאוד.אבל מתברר ש"רק" יפה זה נחמד אבל לא מספיק. אני רוצה מישהי לדבר איתה. אני רוצה מישהי שתבין על מה אני מדבר. אני רוצה לפגוש בחורה אחרת שתהיה קצת יותר כחמה. לפחות פי שתים יותר חכמה, נגיד עם מנת-משכל של לפחות מאה שלושים."

~*~

אחרי חודש דני שוב קרא לג'יני וביקש ממנו להנמיך את מנת-המשכל לתשעים. הבחורה גרמה לדני רגשות אשמה כל הזמן: בגלל שהוא היה איתה, בגלל שהיא יכלה למצוא מישהו הרבה יותר טוב, בגלל שביקש מג'יני להביא אותה אליו. הוא כל הזמו הפסיד בויכוחים.

כל מה שהוא רצה, בחורה פחות חכמה. מנת-משכל של תשעים נשמע נהדר.

~*~

דני חזר לחוף הים אחרי חודשיים וקרא לג'יני. כאשר הוא יצא בעצלנות מהמנורה, הוא שאל את דני, "תגיד, יש לך בעיה עם חשבון? אתה לא יודע לספור עד שלוש?"

כעת זה לא היה אותו ג'יני מנומס שיצא מהמנורה בפעם הראשונה. הוא היה יהיר ודני הבין שהג'יני אף פעם לא התעניין בו באמת. ובכל זאת הוא ניסה לשכנע את שוכן המנורה לעשות כך שבחורתו תדבר פחות.

כשהוא שמע זאת, הג'יני התחיל לצחוק כל כך חזק שהחול מסביב לרגלים של דני התחיל לרעוד. בסוף הוא ירק ואמר, "זה אחד מהדברים שאני לא מסוגל לעשות." הוא הסביר, "נשים שמדברות פחות—זה לא באמת קיים. זו עוד אגדה אורבנית, כמו גברים שזוכרים תאריך יום השנה, או נשים שמסכימות שהן יכולות לטעות אפילו פעם אחת בחיים, או גברים שמביאים פרחים בלי שום סיבה מיוחדת. כל אלו אגדות."

הוא עוד פעם ירק על החול והסתובב ללכת.

אם זיק של התקווה האחרון דני צעק לעברו, "לפחות תשחרר אותי מהבחורה הזאת. קח אותה ממני. בבקשההההה."

ג'יני עצר מהרהר לרגע ובלי להסתובב נד בראשו, "אני אמצע איזה שימוש בשבילה."

רגע אחרי, החברה של דני עברה על ידו בחוף ואמרה שמצאה מישהו יותר טוב. דני הנהן בהסכמה, חייך מאושר והלך הביתה.

~*~

בדרכו לשם הוא עבר פאב. אכזבה מכל העסקה עם ג'יני הובילה אותו פנימה. הוא התיישב והזמין לשתות קצת ג'ין, מגחך כשהוא נזכר על המנורה.

דני שמע מישהו על ידו מזמין ג'ין גם כן. הוא הסתובב להסתכל על הבן אדם.

עכשיו הוא נזכר! בחורת חלומותיו. הנה, כך היא נראתה. והיא היתה על ידו.

אבל הוא בקושי יכל לדבר, מרגיש שפתיו כדבוקות אחת לשניה. הבחורה ראתה את הבעת פניו וחייכה. הדבק בפה שלו התחיל ליזול החוצה ודני הרגיש שהוא עוד פעם יכול לדבר.

מהר מאוד הוא הבין שהיא גרה בבית על יד ביתו. דני היה יכול לפגוש אותה מזמן אבל היה עסוק ברדיפה אחרי חזיונות-שוא במקומות אחרים. הוא חיפש בכל המקומות הלא נכונים. והוא גם כיווה שמישהו אחר יעזור לו למצוא אותה.

כעת, למרות רעיונותיו ה"חכמים" בקשר לאיפה אפשר למצוא בחורת חלומותיו, הם מצאו אחד את השניה לבסוף. הוא הצליח לגמרי לבד, ללא שום עזרה, כפי שהוא היה צריך לנסות מהתחלה.

2 - אביר-חלומות

אתמול מרינה הסתכלה במראה חמש דקות יותר מהרגיל כי ראתה משהו חדש, יפה כרגיל, אבל...

אבל קצת יותר זקנה. ועדיין בודדה. לא בודדה במובן כמו בלילות ארוכים. את זה היא פתרה בעזרת ביקורים לפאב שכונתי, בדרך כלל אחרי חצות, איפה שהיא היתה מוצאת שותפים למשקה ולמיטה. החלק הזה של החיים שלה היה די צפוף.

לא, בודדה כמו לבוא מעבודה לביתה הריק. בודדה כמו לא למצוא בבוקר מישהו שהיא לא השתכרה איתו בערב הקודם. היא היתה חייבת לעשות משהו בנידון. אבל מה?

היא הסתובבה שמאלה וראתה סמן מחשב מהבהב-קורץ לה, "האם שקלת להשתמש בי?"

"הממם. זה היה יכול להיות רעיון לא רע. האמת, אני יכולה להשתמש בו."

מרינה הכריחה את עצמה להתיישב מול המחשב. היא עדיין היתה חייבת להצדיק את עצמה. 'עבור ארבעים שקל בלבד, מחיר קפה ועוגה, את יכולה לקבל סיפוק מיידי ולמצוא את אהבת חייך. אם את סינדרלה או לא, את תמצאי כאן את אביר-חלומותיך.'

האם מרינה הקלילה את דרכה עד כאן? היא לא זכרה זאת. היא הסתכלה על החלק של "אביר-חלומותיך" בזמן שהמוח שלה היה עדיין תקוע על החלק של "ארבעים שקל". היא קיוותה שהמוח שלה לא ישים לב כשהיא לוחצת על כפתור "שלם". ואז על הכפתור הבא והבא עד ש-"עכשיו את יכולה לקבל אותו" הופיע על המסך.

המוח שלה בדיוק תפס את התרגיל שהיא שיחקה איתו וצעק עליה מרוב שהוא מתפוצץ בגלל טפשותה. הלב שלה פעם חזק. היא הרגישה שלחייה נהיות חמות. "אביר-חלומותי, הנה אני באה..."

לקח לה עוד שלוש שעות וחצי לסיים מילוי כל הטפסים שהאתר דרש ממנה: 'תכתבי על עצמך, משכורתך, השכלתך. איך את נראית. וכעת, איך את באמת נראית. מה את רוצה בגברים, וגם בנשים (האם האתר עבד על כל האפשרויות במקביל?), מה יותר חשוב לך ומה פחות.'

כשהיא סיימה, היא הרגישה את עצמה מרוקנת—מרינה שפחה את עצמה לתוך שאלונים של האתר שהבטיח לכולן שמיים וארץ במציאת בחור המתאים ביותר בשביל כל הבחורות. אבל כעת היא הרגישה דאגה, עכשיו היה היתה אמורה לפגוש גבר שמתאים במיוחד לה. איך זה יהיה?

~*~

זה היה נורא. כן, הוא היה יפה, את זה היא חייבת לתת לו. אבל זה היה הדבר היחידי שטוב בו. בובות יכולות להיות יפות גם הן. אבל לא כל כך משעממות. ובובות לא מסתכלות במראה כל כמה דקות. טוב, אביר-חלומות זה לא היה של חלומות של מרינה. כך שהוא הצטרף לאחד-עשרה שמרינה פגשה לפניו...

~*~

שמואל היה שונה. היא הבינה זאת מיד מהתחלה כאשר במקום להפגש על יד הבית שלה, הוא קבע בפאב. ואז, כשהיא הגיעה, החיוך החמוץ שלו הבטיח לה ערב מת, יותר מת מאשר בבית קברות בלילה ללא ירח.

אבל כאשר היא שפכה עליו משקה במענה להצעתו ה"מלוכלכת" והוא הפסיק להסתכל עליה לזמן מה, היא הרגישה אבודה. היא היתה בטוחה ששמואל יצעק עליה ויכעס, אבל במקום זאת הוא פתאום השתתק, שם שטר של חמישים שקל על הדלפק ויצא החוצה, בדרך זורק 'שלום'מעבר לכתפו.

מבוכה תקפה אותה והיא הביטה בעיניים מעורפלות על הדלת הנסגרת של הפאב. הוא לא התנהג כפי שהיא היתה בטוחה שהיה אמור. האיש הזה סיקרן אותה. היא רצה אחריו.

"סליחה שמואל, למה לא צעקת עלי?"

"האם זה היה עוזר? היית שונאת אותי פחות?"

"אבל אינני שונאת אותך."

"לא? אז איך זה יהיה אם תשנאי אותי?" הוא חייך. היא לא יכלה להתאפק והתחילה לצחוק.

~*~

אהבתם באה כמו רוח מדבר שמרימה אבק חול באוויר, גורמת לאובדן כל חוש המציאות והכיוון. אבל אחרי שענן מאש האהבה התיישב, הם הבינו שביומיים או בשנתיים, שום דבר לא ישתנה. הם הבינו שהכירו אחת את השני מספיק זמן בכדי להנשא.

לכן הם טסו ללאס וגאס, ושעתיים אחרי הנחיתה נכנסו לחדר עם אורגן מנגן, וחיכו לתורם להתחתן.

פתאום טלפון של מרינה צלצל. שניה אחרי כן, גם טלפון של שמואל צלצל. אבל בדיוק אז היה תורם לבוא קדימה אל מתחת לחופה והם שמו את הטלפונים שלהם על ספסל בחלקו האחורי של החדר. הם רצו קדימה להפוך לזוג—מרינה ואביר חלומותיה.

ומאחור, שני הטלפונים עם הפנים אחד כלפי השני, קיבלו הודעות כתובות זהות מהאתר של שדכנות, "נא להתעלם מהתשדורת האחרונה שקיבלת. עקב תקלה במחשב, במקום לתת לך קשר בהתאמה "מרבית" יצא בהתאמה "מזערית". לכן אל תפגשו ביניכם כי אתם לא מתאימים לגמרי. מצטערים על השגיאה."