אנתרופולוגיה משפטית - פרק אחרון

פרק שני

ארגז שני

מתוך תקווה לעורר את זכרונם של הנוגעים בדבר, שכר גורון נגר והורה לו לבנות ארגז דומה בכל לארגז העץ הראשון שנתגלה, ובתום המלאכה הוצג הארגז בפומבי.

כ-35 אלף איש באו לראות את הארגז וצילומו הופץ בכל העולם. לא חלפו ימים רבים וגורון קיבל מכתב מצרפתי שחי בלונדון. הכותב סיפר כי בחודש יולי האחרון השכיר חדר בביתו לזוג, גבר ובתו, ולפני ששבו שני אלה לפריס קנו ארגז עץ דומה מאוד לארגז שבתצלום. לימים זוהו האיש ו"בתו" כמישל ארו ופילגשו גבריאל בונפאר. למרות הסיקור העיתונאי הנרחב, לא נשמעה כל תגובה מן הזוג ארו ובונפאר –עד ינואר 1890, אז הופתע מאוד גורון לקבל מכתב מארו מניו יורק, ובו הצהיר האיש כי הוא עצמו חף מפשע, וגבריאל היא האשמה ברצח.

כעבור ימים אחדים נוסף עוד נדבך חולני לסיפור המוזר הזה. העלמה בונפאר בכבודה ובעצמה התייצבה במשרדו של גורון וחשפה סאגה מדהימה של תאוות בצע, מין ורצח. בעת פגישת אהבים שקיימה עם גופה בדירתה, כרכה כבמשחק, את חגורת חלוקה סביב צווארו ואת קצה החגורה קשרה לגלגלת שהיתה מותקנת למעלה. המעשה היה אות מוסכם בינה ובין ארו, ארו הגיח מאחורי וילון והחל למשוך את הפקיד המפוחד כלפי מעלה. ואולם הקשר הותר וארו נאלץ לחנוק את גופה בכפות ידיו החזקות. כוונת השניים היתה לשדוד אותו – משום כך הציתו את הגפרורים הרבים במשרדו של גופה, ואף על פי כן נעלמו מעיניהם כמה אלפי פרנקים שהוסתרו מתחת לניירות.

למחרת, לקחו השניים את הארגז לליון ומשם נמלטו לאמריקה. ואילו העלמה בונפאר שבה לפריס, לדבריה, כששמעה את ארו מכריז כי בכוונתו לשחזר את המעשה הרצחני.

ב-19 במאי 1890 נתפס ארו בהוואנה בירת קובה והוסגר לצרפת. כצפוי, משפטו עורר התרגשות רבה. מעטים הם הנתבעים שתקפו איש את רעהו בארסיות כה רבה כשניים אלה, ארו ו-בונפאר, שים הטינה שביניהם הטביע את הסנגוריה שלהם כולה. גזר הדין היה ברור לכל מראש, לא כן העונש. מאז ומתמיד גילו בתי המשפט הגאליים מידה יתרה של רחמים כשהנאשם היה נאשמת נאה, וגם במקרה של בונפאר לא חרגו ממנהגם זה – הם גזרו עליה 20 שנות מאסר. ארו איבד את ראשו בגיליוטינה.

אחרית דבר

אילו שלחו ארו ובונפאר את הארגז לכל מקום אחר בצרפת חוץ מליון, יתכן מאוד שאיש לא היה קושר אותם למעשה, אך הם בחרו דווקא בליון ולפיכך הגיע הארגז על תכולתו לידיו של אלכסנדר לקסניי.

זיהוי גופתו של גופה, הגם שהיה הישג גדול של הזיהוי הפלילי, היה רק אחד מן הזיהויים הרבים שנזקפו לזכותו במהלך הקריירה הממושכת שלו (הוא נפטר ב-1921). לקסניי היה הראשון שהבין את חשיבותם של התלמים הנחרצים בקליע, הוא היה חלוץ בתחום ניתוח כתמי הדם בזירת הפשע, ולימים אף ערך מחקר חלוצי בתחום חקר נפש הפושע. מבחינת היקף עבודתו אין שני לו, וללא ספק הוא ראוי לתואר "אבי החקירה הפלילית המדעית".

מתוך הספר יומני חקירה

מאת קולין אוואנס