רומנטיפה
"יותר גבוה בנות, לא לאבד את הקצב. יפה מאוד, לא להפסיק, לנשום בנות". הדהד הקול של המורה לחיטוב מעל המוסיקה הצורמנית שבקעה מהרמקול. אם אראה כמוה חשבה לעצמה ענת אני מבטיחה לא להפסיק. אוי אוי איזה שעמום. היא פזלה לכוון השעון, עוד עשר דקות של עינויי גוף למיניהם.. אוף מה שהייתי יכולה לעשות בעשר דקות הרהרה..."ענת שתי רגליים ביחד קדימה". אני בקושי נושמת מה שתי רגליים מה? מה היא רוצה מחיי? חוץ מזה שבקושי אני מרימה רגל אחת מה שתי רגליים? אוף שזה ייגמר כבר. יש! זה נגמר. "תודה בנות, סוף שבוע נהדר, לא לאכול יותר מדי, בי לכן". כן בטח, את לא אוכלת בכלל זה בטוח, נראית כמו הבת שלי בת ארבע בערך רק בגובה של דוגמנית.
היא הלכה מהרהרת לכוון המלתחה, בדרך זה פתאום בא לה, המחשבה הזאת על זה שבעצם לא הוא אשם בכל השעמום הזה שנפל עליהם ביחד, אולי זאת היא שצריכה לעשות משהוא בנידון. אבל מה? הם כל כך עייפים מאז התינוק והגדולה עם כל הקנאה שלה. היא חייבת לחשוב על משהוא שיוציא אותם מהשגרה. אבל מה? אולי ייסעו לצימר רומנטי? כזה עם ג'קוזי מפנ... היא לא סיימה א המחשבה. לא ישים אין מה לעשות עם הילדים, אבל המילה ג'קוזי נחרתה לה במוח.
תוך כדי החלפת בגדים היא המשיכה לפתח בראש את העניין. כן, כן! יש! מצאה משהוא סוף סוף: אמבטיה. הילדים ילכו לישון, היא תכין אמבטיה לשניהם. הוא יחזור ויחד יטבלו באמבטיה ואחר כך..."סליחה את דורכת לי על התיק" אמרה אחת המתעמלות. "סליחה" פלטה בהיסח הדעת והמשיכה ללכת כסהרורית.
כל הדרך הביתה ניסתה להתרכז בנסיעה, אבל הכול ננעל על המחשבה המפתה של המים החמימים מסביב, כבר התחילה להרגיש עקצוצים של נעימות בכל הגוף. אולי זה תגובה מאוחרת לשיעור החיטוב, ניסה המוח שלה בכל זאת להתערב. לא, יש תכנית זאת החלטה וצריך לבצע אותה. כולם יהיו מרוצים כולל בעלה, שלא עשה איתה אמבטיה מאז החתונה וזה הרבה זמן.
היא הגיעה הביתה, הוציאה דואר – לא דואר את כל הזבל של הפרסומות ונכנסה. הדבר הראשון שעיניה קלטו היה הכלב השעיר שכמובן ישן על הספה הלבנה ואפילו לו טרח לזוז כשראה אותה. "רד משם יה שק קרציות מטונף שכמוך" צעקה עליו. הכלב הסתכל עליה באדישות ובתנועות איטיות להחריד ירד מהספה בפיהוקים כבדים והלך להמשיך לישון במקום שלו. היא ניסתה לפלס את דרכה בין כל הצעצועים, בגדים וכל מיני מכשולים משונים. הילד היה בחדר משחק במשחק מחשב. "נכון שאתה עייף?" שאלה אותו בתקווה. הילד הסתכל עליה מעל המשחק והמשיך בשלו. "אימא תכף תכין לך ארוחת ערב ונלך לישון מוקדם היום". היא הלכה לחדר השינה וסגרה את הדלת, היא חייבת למצוא את זה חשבה לעצמה. היכן שמתי את זה? אוף תמיד אני לא מוצאת את מה שצריך, איזה בלגן. היא התחילה לחטט בעצבנות במגירת השידה. "יש" פלטה כשמצאה את הנרות הריחניים והקטורת שקיבלה פעם מחברה הוליסטית ליום ההולדת ואף פעם לא טרחה לפתוח את המתנה. היא רצה לחדר של הילד. "בוא חמוד נכין לך ארוחת ערב וליייישון".
סוף סוף עשיתי זאת אמרה לעצמה, הוא ישן. איזה חמוד בפיג'מת דובונים שלו. לפתע המבט שלה עבר מהילד הישן אליה בפיג'מה הדהויה שלה בצבע כחול עם סמיילים צהובים המעטרים את כל המכנס. זה ממש לא סקסי חשבה לעצמה. טוב ממילא לא צריך פיג'מה לפרויקט שלה חייכה לעצמה.
היא הלכה לה לכוון האמבטיה עם החיוך מרוח עדיין על הפנים.
צלצול בדלת, הוא הגיע, הכול מושלם ממש בזמן. חבל שהאמבטיה לא גדולה יותר חשבה לעצמה בשובבות כשהמים החמים מרגיעים אותה.
"מה זה מה קרה, יש הפסקת חשמל?" צעק בעלה ופתח את האור באמבטיה. היא הסתכלה בו בהפתעה גמורה והסמיקה. הוא הבין את הקטע ללא מילים וסגר חזרה את האור. הנרות המשיכו לרצד.
היא שמעה אותו מתפשט בחדר השנה, זורק את הנעליים על הרצפה. הוא פתח את הדלת ונכנס. זה הרגע שציפתה לו כל כך, הוא הרים רגל אחת והכניס למים. באותו רגע נשמעה צעקה "אי". "מה קרה לך?" שאלה. "המים רותחים" הוא צעק תוך כדי בעיטה באחד הנרות שעמד על שפת האמבטיה. הנר נפל למים. הנר השני קיבל מכה מהיד שלו."אי" הוא צעק שוב. "מה עכשיו?" שאלה. נכוויתי בתחת אמר בשקט בחשיכה.
כל הזכויות שמורות לסיגל כליל ©
