גַּם הַשָּׁנָה

גַּם הַשָּׁנָה חָזְרוּ הַצִּפּוֹרִים,

מְנַמְּרוֹת בַּחֲצִיפוּת אֶת הַשָּׁמַיִם 

וּצְוִיחוֹתֵיהֶן מַשִּׁיקוֹת לָאָרֶץ

גַּם הַשָּׁנָה חָלְפָה הָרוּחַ

עַל אוֹתוֹ נוֹף טָרוּשׁ 

לְלֹא עַמּוּד הָאֵשׁ שֶׁבָּעַר

אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלַי.

וְעֲדָיֵי נְשִׁיקוֹת תָּלִיתָ עַל גּוּפִי

וְיֶזַע נִמְהַל

וְאֵין מוֹשֵׁל וְאֵין נִמְשַׁל

הָיָה רַק קֹדֶשׁ

(אֶת הַחוֹל זָרִינוּ)

וְהָיוּ לֶקֶט וְשִׁכְחָה

וְעוֹלֶה רֶגֶל וְאָבָק כּוֹכָבִים

וְהָיָה מַבּוּל דָּמוּעַ

וְאֵל שֶׁרָחַק.

גַּם הַשָּׁנָה נִשְּׂאוּ אַבְקָנִים

בְּשֶׁצֶף הַדָּם שֶׁהֶחְוִיר

בְּעוֹרְקֵי הָרִים הַיּוֹדְעִים

כִּי תַּמָּה הַדֶּרֶךְ. 

גַּם הַשָּׁנָה

לֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה,

מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ.