נילי לב-רן
אמת - האם היא חובה???
"אמת - האם היא חובה"? לא , אין כאן טעות בניסוח שם המשחק "אמת או חובה". זו שאלה שעולה רבות בחיי היום יום שלנו, האם חובה לומר את האמת או שאפשר להשתמש בשקרים קטנים לבנים.
במהלך חיי המשפחתיים, חברתיים ובעבודה, למדתי שהשקר הקטן הוא דרך לשרוד, ומי שמנסה לשמור על רמה אתית של אמירת אמת מוחלטת, עלול למצוא עצמו דובר אמת אך ללא משפחה וחברים.
הבה ונראה איך אנחנו משתמשים על כל צעד ושעל באי אמירת האמת ואיך זה משרת אותנו:
"באמת לא היית צריכה", "באמת שלא קשה לי",
כמה פעמים אני משתמשת במשפטים שקריים אלה המתגלגלים לי בקלילות על הלשון, כאשר מודים לי אם במילים ואם במתנה על האירוח שלי. אומרת, ובלב אני חושבת אם הייתם יודעים כמה טרחתי. מתחילת השבוע אני מתכננת את התפריט, מתלבטת חלבי או בשרי, סוחבת סלי קניות, מבשלת וסחוטה מעייפות.
דודה נחמה הייתה בשלנית גרועה, כמה שהייתה גרועה כך אהבה לערוך בביתה את ליל הסדר. הגפילטע פיש היה דוחה והמרק עם הקניידלך היה תפל ובלי טעם. אבל בהסבינו לשולחן היתה מצקצקת בהנאה כמה הצליחו לה הדגים ושאנחנו מוכרחים לקחת עוד מנה כי "הפעם זה יצא לה משהו". ואנחנו אמרנו "כן זה באמת משהו.." גמרנו את המנה שלנו מהצלחת ובלענו בחוסר ברירה ובהנאה מופגנת את המנה השנייה.
מתנות שאנו מקבלים הן מקור לא אכזב לשקרים קטנים. התגובה שלנו למראה המתנה "איזה יופי, בדיוק כזה רציתי לקנות..., בדיוק כזה חסר לי..." ואנו חושבים לעצמנו, מה נעשה עם הדבר הזוועתי הזה. עם כמה מתנות ניתקענו שאין להן שימוש, והנורא הוא שאי אפשר להעביר אותם הלאה.
השקרים האלה משרתים אותנו לשמור על יחסים טובים עם הסביבה, ומרוממים את מצב רוחו של השומע. אבל האם בכל מצב צריך להשתמש בשקר הקטן הזה כדי לשמור על רוממות הרוח של השומע?
"גיל ויופי " הם נושאים בעייתיים בכל גיל. כאשר אומרים לאשה מבוגרת חרושת קמטים " מה, את לא נראית בגילך...את נראית יותר צעירה", חיש מהר מחליק עור הפנים שלה ועיניה בורקות מאושר.
"יו, כמה שהוא מתוק, כמה שהוא חמוד, איזה עיניים יפות, ואיזה אצבעות קטנטנות" אנו מתפעלים מחוייכים להורים הטריים למראה הצאצא שלהם. כולנו אומרים משפטים נדושים, שעושים טוב לאמא ולאבא של התינוק, ובפנים אנחנו חושבים "איזה קופיף נולד להם". האם אמירת האמת כאן תועיל למישהו?.
ומה עם חברתי הטובה שירה?. שירה עברה את גיל החמישים אבל היא כנראה שכחה זאת. היא ובתה הצעירה שותפות בבגדים. שירה מופיעה עם חולצה חושפת שד ומגלה בטן עם צמיגים. מראה קצת פטתי לאשה בגילה. אבל כולנו החברות מחמיאות לה "איזה יופי החולצה שאת לובשת, כמה שהיא הולמת אותך!". האם זה נכון, שלא לומר לה את האמת ולחלץ אותה מליחשושים בין החברים "איך היא מתלבשת..."
חנות בגדי נשים היא המקום בו נאמרים הכי הרבה משפטי שקר. אשה המודדת בגד מיד מוקפת במוכרות החנות "כמה שהצבע הולם אותך"," כמה שהשמלה השחורה מרזה אותך", "ככה רואים את הרגליים היפות שיש לך". כולנו יודעות שהמוכרות עובדות עלינו וכולנו נהנות לשמוע את המשפטים האלה.
אנו שולפות את פנקס השיקים ומזכירות לעצמנו "על מחמאות משלמים בהמחאות".
טוב לנו או רע עם השקרים האלה?. זו דילמה שאנו מתחבטים בה כמעט כל יום וצריך כנראה לבחון האם האמת או לחילופין השקר ישאו תועלת.
כנראה שכבר משחר ילדותו מתרגל הוולד הקטן לשמוע שקרים קטנים, ובהמשך חייו ידע גם להשמיע אותם.
למשל, נשאל את הילד," את מי אתה אוהב יותר את אבא או את אמא", "את סבתא בילהה או את סבתא זילפה?". הילד הנבוך ירצה לרצות את כולם, וישיב "את שניהם אותו הדבר". הוא שנאמר אנו נולדים עם כפית של שקר בפה.
"שכחתי", הוא שקר לבן קטן ונפוץ החל מימי בית הספר "שכחתי את המחברת", כשלא עשינו שיעורים ולכשנגדל נשתמש ב "שכחתי את מספר הטלפון שלך" כשלא בא לך לדבר עם מישהו.
נישואין, בר מצווה ובריתות הם ארועים חשובים למשפחה החוגגת. אנו מוזמנים, מברכים, מנשקים לחי ימין, מנשקים לחי שמאל, נותנים את השיק ומסבים לשולחן. האוכל לעיתים לא ראוי למאכל והמוזיקה של הדי ג'י קורעת את עור התוף כך שלא ניתן להחליף מילה עם מישהו לידך. אתה מחכה בחוסר סבלנות לסיום המסיבה. למחרת בבוקר אתה מתקשר למארח ומודה לו "האוכל היה מצויין, היתה אוירה נהדרת, היח מאוד שמח וממש נהניתי".
ומה קורה בתחום שבינו לבינה?
זיוף אורגזמה הוא נושא לבדיחות. אבל הוא משמש אותנו הנשים לשמר את הזוגיות שלנו. תחמיאי לגבר שלך על ביצועיו המיניים, גם אם חוית בעברך הנאות גדולות יותר, ואז השגת כמה מטרות, גם שבית את ליבו, גם הוא יסתובב כמו תרנגול מנופח, וגם סוף סוף תוכלי ללכת לישון.
סקר קצר שערכתי בקרב חברי בנושא שקרים לבנים, הראה כי גברים מעדיפים לשמוע את האמת וכי נשים מעדיפות את השקרים הלבנים. כאשר הן שואלות את בן-זוגן "אני שמנה?" "רזיתי?", "איך השמלה שקניתי?" "איך צבע השיער?", "אתה אוהב אותי?". תשובה שאינה נראית תהיה פוגעת ומעליבה. לפעמים האשליה טובה ונעימה לנו מן המציאות. היא מחזקת את הביטחון העצמי שלנו, אנו יפים יותר, חכמים יותר והעיקר נחשקים.
"צביעות" יש שקוראים לזה, ויש שאומרים "מי שמשקר בקטן משקר גם בגדול", ואיפה הקו האדום של אי אמירת האמת?
אי אפשר לתחום קו ברור בין האמת המוחלטת לבין השקר המוחלט ולבין השקר הלבן.
ועכשיו, קוראי היקרים, תאמרו את האמת, האם הכתבה עיניינה אתכם? האם העברתי את המסר כראוי?.
אני מעדיפה שתענו לי בשקר לבן כי אני אחת מאלה שנהנית מן האשליה.
כל הזכויות שמורות ©
