יצירות אחרונות
שִׁיק שָׁק🌹🌹🌹 (6 תגובות)
שמואל כהן /שירים -06/05/2024 03:28
מבט אל ילדותי בצל הורים ניצולי שואה (3 תגובות)
מרים מעטו /שירים -05/05/2024 22:16
מעשר זיכרון (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -05/05/2024 18:14
הַחַיִּים יָפִים - עפ"י סִרְטוֹ שֶׁל רוֹבֶּרְטוֹ בָּנִינִי (11 תגובות)
אביה /שירים -05/05/2024 17:38
הִזָּכְרֻיּוֹת / תִּתְאַכְזְבִי, / (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -05/05/2024 14:29
מפלה (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -05/05/2024 07:50
שִׁיר הוּא לֹא רַק צוּרָה - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (15 תגובות)
שמואל כהן /שירים -05/05/2024 02:38
אי אפשר עוד (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -04/05/2024 22:19
סיפורים
אילוף האופניים. חלק 3 מתוך 3 (הומור, 754 מילים)~ 3 ~ גירוד הראש לא עזר למצוא את התשובה, והתחלתי לטפס. לא, היא לא בקומה השנייה, ולא בשלישית ... המעלית בקומה שלי. כן. הנה. המעלית עדיין היתה כאן. הגעתי לפארק והלכתי למרכז שלו — שם היו פחות אנשים, מה שאומר גם פחות קורבנות פוטנציאליים. אני עדיין לא יכלתי לדבר, כך שקיללתי בראשי. בעיקר את עצמי וטמטומי, למרות שקול קטן בראשי ניסה לשכנע שלא רק אני אשם בכל, אלה גם הסביבתי והוריי שלא נתנו לי ילדות טובה. החנקתי את הקול הקטן הזה, כשהתברר, שבעצם לא היה שלי בכלל, אלה של דמות עלובה מסרט דרגה ז' שראיתי בשבוע הקודם. ובכן, לא הפעם! נפלתי. רק שלושה סנטימטרים מהכרית ששמתי במחשבה תחילה בדיוק למטרה זו. אני ידעתי איך לרכוב עכשיו! הייתם מאמינים? רק בשיעור אחד. ואז ראיתי את הכלב מן הפארק מגיע. התחלתי להזיע. אבל רגע! זה היה רק קוקר-ספנייל עם איזו בובה בפה. מרחוק זה נראה כמו כלב מפלצתי, אבל זה היה רק גור. צחקתי, שמח שלמדתי כל כך מהר לרכוב על אופניים. אני הרגשתי את עצמי כמו אלוף אולימפי . שום דבר לא היה קשה מדי בשבילי, אפילו ... החלתי לחשוב על פתיחה בשביל מכתבי לנאס"א כדי לשאול אותם מתי הם יוכלו לרשום אותי ללמודי אסטרונאוטים. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |