בורות באדמה

***

אני הייתי שם.

או לפחות זה מה שחשבתי. אבל עד שהגעתי לשם, לא הצלחתי למצוא את המקום.

במקום זאת, מצאתי את עצמי כאן.

אני הסתכלתי על המקום ממנו יצאתי ורצתי לשם.

אבל עוד פעם, כשעצרתי, הייתי כאן.

איך אני יכול להגיע לשם אם כל הזמן אני מוצא את עצמי כאן?

***

אפרים בא לקראתי וחייך, "מה אתה עושה?"

"אני מנסה להגיע לשם. אתה אמרת 'לך ותחפור שלושה בורות שם', נכון?"

אפרים הביט בי. בעיניו היתה שאלה שביקשה לצאת מפיו, אבל הוא רק אמר, "כן, זה מה שאמרתי."

"אם כך, אליי ללכת לשם."

"ואיפה הבעיה?"

"בוא איתי ותראה."

אנחנו הלכנו לשם.

***

כאשר הגענו ליעדינו, אני שאלתי את אפרים, "איפה אנחנו?"

"אנחנו כאן."

"בדיוק!"

" ? "

אפרים לא הוציא הגה, אבל לפי איך שהוא הסתכל עלי, קלטתי שהוא לא הבין אותי, "אנחנו הלכנו לשם אבל באנו לכאן. אתה רואה, אינני יכול להגיע לשם. כל הזמן אני מגיע לכאן."

אפרים התחיל לצחוק. אני חיכיתי בסבלנות.

"עכשיו אני רואה איפה הבעיה שלך."

***

הוא הלך למכונית והוציא ממנה חבילה. היא היתה ארוזה בעיתון עם כתמי שמן. הוא הוריד את הנייר ובא אלי מאחור. ואז הרגשתי שמשהו נכנס לראשי.

זו היתה הארה.

"אפרים, כעת אני רואה."

"בטח, סליחה שאני שכחתי שבתור חייל אתה  מציית לפקודות כלשונן. אבל עכשיו, אחרי שהוספתי לך קצת הגיון, אתה יכול בקלות להבין למה התכוונתי כששלחתי אותך לחפור שם."

"בטח אפרים. עכשיו אני מבין. מבחינת הגיון 'שם' זה לא מקום אלה רק מילה. אבל, בכל זאת, יש לי בעיה. איזה סוג בורות לחפור?"

" ? "

"האם אתה רוצה אותם ישרים או עקומים? האם הם צריכים להיות מרובעים או עגולים? כמה מהר אתה רוצה שאחפור אותם ובאיזה מרחק אחד מהשני? ולהיכן לקחת את האדמה החפורה? זה לא הגיוני סתם ללכת ולחפור. אני חייב להבין כל פרט לפני שאתחיל במלאכה. זה מחויב הגיון פשוט."

אני לא יכלתי להפסיק לדבר, כי כל הזמן הזה הרגשתי איך שהגיון זורם דרך כל תאי מוח-החייל הריק שלי וממלא אותם בתוכן. זה עשה אותי כל כך מאושר שכמעט ולא שמעתי איך אפרים ממלמל לעצמו בדרכו למכונית, "זו הפעם האחרונה שאני קונה רובוט משומש לגננות."