פעם בחיים

שומעים את עמיר בחדר השני

שר, פעם בחיים

אנחנו יודעים, גם לנו זה יקרה

את עוצרת רגע לפני שאני נכנס

על התקרה, יש כתמים של עשן

שנים אבודות

מי יגע בהן עכשיו?

לא רוצה לשאול אותך, על מה את חושבת

לא מבקש ממך, שום תגובה

זוכר אותנו רצים בשדרה בניו יורק

חלונות ראווה עקפו אותנו

ורק אנחנו המשכנו בלי להתחבא

פעם בחיים, ככה אנחנו מרגישים

ואני מלטף אותך בתחושת חרדה שלא מניחה לי

גופך נראה כמו השתקפות של זמן, איננו כבר

בחוץ מתרחשות אלף מלחמות בו זמנית

וכאן שנינו נלחמים על מקום אחד, צר וקטן

הריח שלי מתערבב בשלך

אני מחפש בך נקודות שלא ראיתי קודם

את מחפשת בי מילים שלא שמעת ממני אף פעם

העירום הוא רק תפאורה שמבקש להסתיר

תחושות שמהבהבות בלי הפסקה

יכולתי לספר לך

על חרדות שלא מניחות לי

על תמונות בראש שלא מפסיקות להופיע

אבל את נאחזת בי

לרגע נדמה לי

שאת חושבת, שאני זה כל מה שיש לך

לא יכול לגלות, שלא אני אציל אותך

רגלייך לא נותנת לי לזוז

ופיך מנשק אותי, נשיקות קטנות

אם היינו רוצים זה היה אמיתי

פעם בחיים ככה אנחנו מרגישים

אנחנו לא יכולים להסתתר

ועוד מעט, שתקומי ממני

נשכב עירומים, בלי שנוכל לזוז

בחוץ ימשיכו המלחמות להתנהל

בפנים, משהו פתאום יסתדר

השנים האבודות, יישארו במקומן

אני אביט בך ואתהה

מי יותר אמיתית, החרדה או את

אלטף את פנייך בתחושה של ניצחון

ואת תחייכי אלי

פעם בחיים, אי אפשר יותר מזה

לא אבקש ממך תגובה

לא אשאל אותך, אם את נשארת או הולכת

ושנינו נרדם

לא נדע אם אנחנו מלאים או ריקים

זה תמיד משהו באמצע

בבוקר נקום עם תחושה שאין לנו לאן ללכת

פעם בחיים, ככה אנחנו מרגישים