ואם היה בא לי עדיין להמשיך להתנדנד על אותה נדנדה אדומה שהייתה קשורה
לעץ בחצר?.
אבל לא. בתרבות שלנו כולם שכחו מזה לשאול. הם פשוט עושים את הדברים
איך שנוח להם.
ואז מבלי שתשים לב הם נותנים לה דחיפה קלה בגב ואתה נופל מהנדנדה.
נופל. ואפילו אין לך מושג לאיזה חלק באדמה אתה תפגע.
אז התעוררתי לאחר תשע החודשים עטוף מכף רגל עד ראש במגבת צחורה.
אחרי זה שמו אותי על מין משקולת קטנה ואמרה "3.14 ק"ג שיהיה
במזל.
ואז הביאו אותי לאישה שחייכה ובכתה שהייתה שכובה על מיטה כשרגליה
פסוקות.
היא תפסה אותי וחבקה אותי, והביאה לי נשיקות.
אחרי זה בחור צעיר, אולי בן שמנה עשרה עם מצלמה והחל לנשק ולחבק אותי.
ואני באותה שנייה, כשהתחלתי להבין מה אלוהים הממזר הזה עשה לי הפעם -
נרדמתי.
כשהתעוררתי זה היה על מיטה לא נוחה במיוחד "הנה, הנה הוא
מתעורר" שמעתי
מישהו אומר ואז מתקרב אליי. זה היה אותו הבחור בן שמנה עשרה.
"אבא ידאג לך לכל" הוא אמר לי ונישק לי את האצבע.
לעזאזל!, הילד הזה אשכרה עשה אותי!, מה הוא חשב לעצמו?.
הוא שכח שיש דבר כזה בעולם בני האדם "קונדום" ?!
או ש ה"אמא שלי" שחכה שיש דבר כזה גלולות?!. גאד דמט!. היא
לא שמעה על "פוסינור?!".
בכל אופן. הוא הרים אותי והביא אותי לאמא שכמובן שדה היה חשוף ופטמתה
הייתה גדולה
מהרגיל. היא הושיטה ידיה והחזיקה אותי בין שדייה. ואני באינסטינקט
מצצתי את חלבה החם
והמשביע.וכמובן שאחרי כמה
שניות כאבה לי הבטן.
אז ניסתי להגיד לה את. ובאמת שניסתי להגיד לה את זה באופן ברור ואדיש.
אך פשוט המילים לא יצאו לי מהפה, ובמקום זה התחלתי לבכות, התחלתי
לצרוח.
את האמת זה היה די משחרר (תרתי משמע). כי היא הרימה אותי, שמה את ראשי
על כתפה ודפקה לי כלות על הגב. ואני באותה שנייה עצמתי עיניי ונרדמתי.
אני לא מאמין שרפאל דחף אותי מהנדנדה. הרי סיכמנו שרק כשאני ארגיש
אני אקפוץ ממנה. אבל לא, הוא חושב שהוא יודע הכל.
לדעתי הוא עשה זאת בכוונה, גם כן המלאך המעצבן הזה.
אני רוצה לראות כשהוא אי פעם יבקש ממני שאני אכתוב בשבילו ספר חיים
בשביל מישהו. אז נכון. רציתי קצת חופשה בכדור הארץ עם איזה סיפור חיים
שכתבתי לעצמי. ונכון שזה לא היה חוקי מה שעשיתי ואלוהים תפס אותי על
חם
והחרים לי אותו, בגלל זה להעניש אותי ככה?!. לשלוח אותי למשפחה שנולדתי
בטעות
ע"י מישהי תמימה שהיא בת שש עשה וחצי ובחור טיפש עוד יותר שהוא
בסה"כ כן שמנה עשרה?!".
אז התעוררתי. אבל לא התעוררתי בראש טוב כמו שבדרך כלל פעוטים כמוני
צריכים להתעורר
התעוררתי עם צרחות בבית. כנראה שאמא ואבא רבים עכשיו.
רק שלא ירה לה בראש ואז יתאבד.
אמא נכנסה בהליכה מהירה לחדר
ניגשה אליי, הרימה אותי מהמיטה,חיבקה אותי חזק והחלה לבכות.
כשאני חושב על זה עוד שלושה ימים יעברו שמנה ימים מאז שנולדתי ותהיה
לי ברית מילה,
ואז יגיע רפאל ויעצור את הזמן מלכת, ואז יגע לי מתחת לאף בשביל שאני
אשכח הכל.
זאת תהיה האפשרות היחידה שלי לדבר איתו אי פעם בחיים שלי עד שאמות.
כי אז אני אשכח הכל ולא תהיה לי מילות אחרת.
וכמו שאני רואה עכשיו חיי הולכים להיות הרוסים לחלוטין עם הורים כאלה.
כעבור שלושה ימים:
אני מתרגש. כי היום הגדול הגיע.
שמעתי את אבא מדבר בטלפון אתמול עם איזה רב אחד והם סגרו שמחר (זאת
אומרת היום)
עושים לי ברית מילה ואזכרה לפגוש את רפאל!.
אתם בטח שואלים את עצמכם את השאלה הזאת.
"מה הקשר בין ברית מילה לבין זה
שתינוקות שוכחים הכל"
אז בואו אני אסביר לכם דבר מה שלא ידעתם על ברית המילה של היהודים.
חוץ מזה שכולם יודעים שהברית המילה הראשונה בהיסטוריה הייתה על ידי אברהם(אבינו)
שעשה את זה בפעם הראשונה בגיל תשעים ותשע- מה שסימן את הברית הראשונה בין האדם
לאל.
בברית המילה. בדיוק בשנייה שחותכים לך חתיכה קטנה מהקטן נתנה לך
אפשרות בחירה
מיוחדת. אליהו הנביא מקפיא את הזמן מלכת וקורא למלאך רפאל (שאחראי
בלבד על כל ספרי החיים של כל מי שנולד להורים יהודים בלבד) להגיע ולהשכיח לאותו
ילוד(שהוא בעצם מלאך שיוצא לחופשה) את כל עברו מעל העננים בשביל שהתחושה החזקה של
החיים ושל השאלות הקיומית
והכי חזקות שאין עליהם תשובה מדויקות - "האם יש משהו אחרי המוות?"
או "מה אני בעצם?" יעלו לך שתתבגר. אז הוא משכיח לך הכל. שלא תדע שהייתה
אי פעם מלאך, ושאתה בעצם במין "חופשה" כזאת (שאתה חתמת עליה מראש- כמובן).
ומאייה לפני שהוא משכיח לך הכל הוא שואל אותך. באיזה גיל אתה רוצה שהיא תסתיים (כי
שמנה הימים שיש לך לפני ברית המילה הם ימים
בשביל שתבחן כמה זמן אתה באמת רוצה להישאר על פני כדור הארץ) ואז אתה
אומר לו באיזה גיל
אתה מעוניין למות, והוא מעביר לך את אצבעו מתחת לאפיך (שככה הוא עושה
לך מין "ריסטרט" כזה
ונעלם. כמובן שאחרי זה אליהו הנביא מחזיר את הזמן מלכת והכל ממשיך לו
ואתה שוכח הכל והוא נעלם.
אז היום כשהוא יבוא אני אגיד לו שאני לא רוצה בכלל את החופשה הזאת עם
ההורים האלה, ושבשבועיים הבאים אני רוצה למות.
אז כעבור כמה שעות אמא שמה עלי בגדים לבנים, ואמרה "ירון. היום
עושים לך ברית"
כן- 'ירון'. זהו שמי האמיתי.
אחרי זה הגענו למין אולם שהיו בו עוד כל מיני אנשים בעלי כיפות.
השכיבו אותי על מין שולחן שהייתה פרוסה מפה לבנה.
הורידו לי את המכנסיים ואת החיתול.
הגיע אחד עם כובע שחור עם זקן לבן וארוך שכנראה היה "הרב"
והוא התחיל את הטקס הקודש.
אחרי תפילה מעצבנת של איזה רבע שעה שחפרה לי בראש הוא הוציא את הסכין
הזאת שלו.
טוב, את אליהו הנביא כבר זיהיתי, ראיתי אותו מרים את ידיו ועוצר את
נשמתו לקרת חתיכת הקטן שלי. תפס לי את הקטן, וממש מאייה לפני שהוא מוריד לי את העורלה
הזמן קפא.
רפאל הגיע. אפילו לא אמר שלום. שאל "כמה זמן אתה להיות נוכח על
הארץ?"
ואני עניתי לו "בונאה אתה מניאק לשאול אותי את זה?!, מה אתה מפיל
אותי ככה מהנדנדה
מבלי לשאול אותי?!, זאת החופשה שלי לא שלך!" "תקשיב לי
ותקשיב לי טוב" הוא אמר
ונפנף בחוזקה בכנפיו "אני לא הולך לדבר על זה, ככה אלוהים אמר
וזה מה שיהיה.
עכשיו כמה זמן אתה רוצה להיות כאן?" "דקה וחצי בדיוק"
אמרתי. "אתה מודע לזה שאחרי שאתה מת יש לך קרוב לאלפים שנה של עבודות לאלוהים
עד שיש לך עוד חופשה לאדמה נכון?".
"פעם הייתה חבר שלי" אמרתי לו "עזרתי לך, אפילו כתבתי
בשבילך כשאתה הייתה על עולם בני
האדם שאתה הופך לאלוהים. ועכשיו במקום להחזיר לי טובה אתה דופק אותי
בעולם המסריח הזה?!. בעולם עם הכי הרבה מלחמות?, עם עולם בלי בושה?, עולם מסריח
וחסר ערך ובושה?!"
רפאל שתק ואמר "אמרת דקה וחצי, וכך היה" . "לא חכה!,
סתם צחקתי" אמרתי. אך זה היה
מאוחר מידי כי הוא כבר העביר את אצבעו מתחת לאפי ואני שכחתי
מהכל"
ואז אליהו הנביא החזיר את הזמן.
כעבור חצי דקה:
רעידת אדמה חזקה התחילה משום מקום.
ומלאך המוות כבר הגיע ושם עלי את הבד השחור השקוף שלו הזה. (דקה לפני
שהוא הורג אותך הוא עוטף אותך במין בן שחור אך שקוף
בשביל שהדבר הבא שיפגע בך יהרוג אותך ב99% [יש אחוז אחד לאלוהים בשביל
לדעת
אם בעצם הוא רוצה להשאיר אותך בחיים כי הוא חושב שהזמן שהקצבת לעצמך
אינו מספיק ועדיין יש לך דברים לעשות] ואחרי דקה בדיוק נפלה עלי להב
הסכין שהרב לפני שנייה
חתך בה את העורלה שלי על מצחי והרגה אותי.
הגעתי למעל העניים.
בדיוק למקום שבו הייתי לפני שמנה ימים.
חבל. בטח היו יכולים להיות ליחיים נורא מעניינים.
אפילו קצת עלתה בי חרטה על זה שאמרתי לו דקה וחצי.
אחרי הכל עכשיו יש לי אלפים שנים עד שאני אחזור שנית לכדור הארץ.
ועד שזה יקרה יש לי הרבה זמן להתנדנד על הנדנדה האדומה שקשורה
לעץ בחצר שלי. ולכתוב לאנשים אחרים את ספר חייהם.
נ.ב.
מעניין מי כתב לי את סיפור החיים הקצר הזה?!. אני תובע אותו עכשיו!
