הפתעה

 ופתאום הפתעה:

 התחיל שוב לכאוב!

 מתוך עצב – שמחה:

 מסוגל עוד לדאוב!

 ואני כבר בלבלתי

 בין הולם הלב

  לתקתוק השעון

  את זמני הוא קוצב.

                                           לאותה רגיעה

                                          כשלב מתרוקן

                                          מעצבות, מכמיהה

                                           כשכל שעדיין

                                           נותר לצפות -

                                          עוד מספר קמטים, 

                                          עוד לבן בשערות.

                                                                            אז אשמח על מתוק

                                                                             ואבכה על המר

                                                                            אקדם בברכה

                                                                            כל אשר עוד אפשר,

                                                                            כדברי פילוסוף

                                                                            (בשינוי מסוים)-

                                                                           אם עדיין כואב