קו האפס

בואי נלך אל נקודת האפס

בזמן שהאורות כבים לאט

בואי נלך ביחד

אל המקום

בו נוכל לאבד הכל

בו נוכל להיפרע מהחרדות

הידיים רועדות

כשהן צריכות לבחור

בין הטוב המתפורר לרע המוגן

בואי נלך אל קו האפס

מה שאנחנו רוצים, זה מה שאנחנו מפחדים ממנו

מה שיש לנו עכשיו, זה מה שמונע מאיתנו להתקדם

בואי נלך אל נקודת האפס

המים כהים, האדמה חרישית

מנסים להתעורר אחרי לילה של נדודי שינה

הימים קצרים מדי

כדי שנספיק להכיל אותם

והלילות מלאי כפירה

אנחנו רוצים לאבד את הכל

שלא יהיה לנו ממה לפחד

אנחנו פוחדים שלא יהיה לנו כלום

אז אנחנו לא מתקדמים יותר

סכינים בנשמה, חתכים בעור

מתי, נוכל להפסיק להתפלל לקירות שחומים

מתי, נוכל לשבת ליד השולחן

בלי לפחד שהוא ייפול

שהאוכל נערם עליו

ואנחנו לא מבקשים להרגיש שבעים

לאכול בשביל מחר

בואי נלך אל קו האפס

שילכו כולם, יילכו החברים, שתילך המשפחה, האוכל הטעים, השמיכה החמה

הפחד העלוב

נהיה חסרי כל, נהיה רק עצמנו

ריק גמור, אפס מוחלט

נקריא לעצמנו שירים מתוך זיכרון

פירורים ימלאו אותנו

אז נתקדם בלי לשאוף לשום מקום, לשום דבר

כדי שלא תהיה לנו סיבה לרצות לחזור

אל נקודת האפס

שם נמות, שם ניוולד מחדש

שם החיים לא ידרשו מאיתנו דבר