סיפורים

חג השבועות

מאז היותי צעירה, חג השבועות היה אצלי למעשה חג השבועות (מהשורש שבועה) אבל גם חג השבועות (חג הקציר).

 

העטיפה בלבן את גופינו, האביב הפורח בחוץ, הירוק מסביב השרו עלי אווירה של התחדשות ובחינת לבבות.

 

ולכן זהו החג - שאולי בשונה מכל יהודי אחר, אני בוחנת את אותן שבועות, שנשבעתי לקיים בחיי. בודקת מי מהן קויימו ואיזה עוד אני מקווה לקיים.
 
זה החג בו אני עושה לעצמי את אותו חשבון נפש שכל יהודי עושה לעצמו דווקא בראש השנה או ביום הכיפורים שאצלי אלו הם חגים שמשמשים אותי דווקא להתרת אותן שבועות שידי לא היתה משגת אותן.

 

השבועות שלי, הן לרוב חיוביות. מעטות היו השליליות  בחיי.

 

נשבעתי לאהוב

נשבעתי לעזור

נשבעתי לסלוח

נשבעתי למחול

נשבעתי להיות אדם טוב יותר ממה שאני

נשבעתי לנסות לעזור לחלש ולהבין את החזק

 

נשבעתי להצליח

אבל גם נשבעתי לא להישאר חייבת לעולם...

 

התחושה המוזרה הזו מאוד עניינה אותי. והרצון שלי לגלות שאני לא איזה עוף מוזר, הביאה אותי בבגרותי לחקור את מהותו של החג שנתפרש מוזר בעיני.
 
לתדהמתי גיליתי שלמעשה לא אני היא שהמצאתי את הגלגל, וכי אני לא ממש רחוקה מהמציאות, והתחושה שמדובר בחג של שבועה היא אמיתית.

 

ובין כל הפרשנויות זאת הפרשנות הנוספת שגיליתי:
 
חג השבועות: שָבוּעוֹת,  כצורת הרבים של המילה שבוע  : שבעת השבועות, הנספרים  מהיום הראשון של חול המועד פסח (ט"ז בניסן) ועד היום שבו מתחיל חג השבועות (ו' בסיוון). אפשרות נוספת היא לקרוא לחג :  שְבוּעוֹת  , כצורת הרבים של המילה שבועה וזאת בשל שתי שבועות : השבועה של עם ישראל לה' " נעשה ונשמע"  ושבועת ה' לישראל שלא יחליף אתו בעם אחר.
 

חג שבועות שמח לכולם, ואם בא לכם שהחג הזה יהיה גם חג השבועה שלכם, תשתדלו שאלו יהיה שבועות חיוביות שיעשו לכם ולנו - רק טוב.

 

 

 

 

 

תגובות