ליל שבת

בתום שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרִיאָה

אַתָּה שׁוֹכֵב בֵּינֵינוּ

וּבָאָה שַׁבָּת מְנוּחָה.

אֲנִי מְכַסָּה אוֹתְךָ בִּשְׂמִיכָה

אַתָּה מִתְכַּרְבֵּל

עֵינַיִךְ נֶעֱצָמוֹת  עִם בּוֹא הַקְּדֻשָּׁה.

אֲנִי חָשָׁה כְּאִלּוּ הָרִיתִי אוֹתְךָ

וּמְלַטֶּפֶת אֶת פָּנֶיךָ הַחֲלָקוֹת

בְּיָד אוֹהֶבֶת , בְּיָד חַמָּה.

אֲנִי  נֶאֱרֶזֶת לַפִּנָּה

וְהָעֵזֶר שֶׁנֶּגְדִּי

שׁוֹלֵחַ זְרוֹעַ מְחַבֶּקֶת

לַעֲטֹף אֶת שַׁלְוָתְּךָ.

יָדֵינוּ  מְלַחְכוֹת זוֹ אֶת זוֹ

כִּבְמַעֲשֶׂה אַהֲבָה.