"אני סוף, סוף עפה!" צחקה טלי ושערה הזהוב התפזר לו באוויר,
באמת שפעם אהבתי אותה, אבל יותר אהבתי את עצמי.
שלוש דקות לפני-
"מה הלכת לייצר את האקמול הזה?! - איש עלוב" אמרה טלי וישר
בלעה את הכדור
בלי לחשוב פעמים, אפילו לא העיפה בו מבט.
לרגע ריחמתי עליה. אני יודע שיש לה חלום שהיא פעם סיפרה לי שהיא תמיד
רצתה לעוף, מעניין אם זה נכון. אחרי כמה רעים וסחרחורת שהיא התלוננה
עליהם היא אמרה שהיא מרגישה יותר טוב ושמשהו קוסמי בגוף שלה נותן בה את
התחושה האמיתית שהיא תוכל לעוף סוף, סוף.
אז היא יצאה מהדלת ורצה לעליית הגג ואני רצתי אחריה.
ראיתי אותה עם ידיים מלפנים קופצת מהגג ואז צועקת...
דקה לפני-
הגעתי לבניין סוף, סוף!. רק שלא תהיה לי עוד התקלות לא נעימה עם עוד
מישהו שכואב לו הראש ורוצה אקמול. עליתי במעלית כשאני קצת לחוץ.
נכנסתי לדירה, טלי ישבה שמה על הספה רואה טלוויזיה.
איך אני יודע שעכשיו היא תכניס עוד משפט מעצבן שיזכיר לי למה בעצם
אני עושה את כל זה.
עשר דקות לפני-
"תביא לי כדור אקמול אחד ואולי אני יקל את הד"וח שלך"
אמר לי
שוטר התנועה. "ואז אתה מבטל לי את הדו"ח?"
שאלתי אותו", השוטר צחק ואמר "הדו"ח כבר כתוב, מצטער
חבוב אבל תגיד תודה
שלא החרמתי לך גם את הרכב".
"טוב נו, קח כדור אחד". "משוחרר" הוא אמר. בן זונה,
750 שקל על מהירות!,
טוב.. עכשיו זה יגיע לו בבום. והמשכתי משמה לכיוון הבניין.
רבע שעה לפני-
נכנסתי לרכב מתנשף כולי, זרקתי את הקופסה עם האקמול המזויף בכיסא ליידי
ובאתי להכניס את המפתח ולהתניע אך המפתח נפל מתחת המושב
מרוב שרעדתי. אז התכופפתי לחפש אותו כשלפתע הדלת נפתחה.
זה היה ארון, אדום כולו. "מה הבאת לי?!" הא שאל בעצבים,
"למה אני רואה
את כל האנשים בתור חיות ואותך בתור זברה?!, רק אל תגיד לי שסיממת אותי!"
"אני לא יודע על מה אתה מדבר" אמרתי לו והעפתי אותו ממני,
נעלתי את הדלתות וארון התחיל לבעוט לי ברכב, התכופפתי שנית בשביל לחפש את המפתח.
ואיך שמצאתי אותו טסתי מהמקום. נסעתי נראה לי על 120 קמ"ש על כביש
של 90 קמ"ש. "שברולט לבנה- תעצור בצד!" שמעתי שוטר תנועה בן- זונה
אומר בכריזה הזאת מאחורי. אז עצרתי, הבטתי במראה וניסתי להרגיע את עצמי ולצאת מי
זה בשלום. השוטר הגיע, "רישיונות וביטוח רכב בבקשה". הבאתי לו.
"אתה יודע על כמה נסעת?" "כן.. 100 קמ"ש בערך" אמרתי
וחייכתי "נסעת על 120 קמ"ש" הוא אמר ואז הוא התחיל לברבר לי בשכל
על כמה זה מסוכן ותוך כדי רושם לי את הדו"ח. אחרי שהוא סיים הוא הפנה את מבטו
למושב שלידיי ושאל "מה זה שמה.. אקמול?"
ואני חייכתי.
איך כשבאתי לצאת מהבית מרקחת כשבידי קופסת האקמול כשבתוכה האקסטות תפס
אותי ארון ששערו האפיר ועורו הזדקן מהפעם האחרונה שראיתי אותו. "היי
ירון!, זה אתה!, אני לא מאמין!, שנים לא ראיתי אותך!, מה שלומך?" הוא אמר
והתחיל ללחוץ לי את היד בצורה מוגזמת , "אני בסדר" אמרתי ומשכתי ממנו את
היד. "וואי! עבר הרבה זמן" אמר לי ארון "כן.. הרבה מאוד זמן..טוב
אני קצת לחוץ, לטלי כואב הראש ואני צריך להביא לה אקמול" "אהה.. טלי, מה
שלומה באמת?, עדיין לא מפסיקה להתלונן?" "טלי זאת טלי" אמרתי
וגיחתי
"מה תגיד, אמרת שיש לך פה אקמול?" הוא שאל "אהה כן, אבל
אני חייב לרוץ.. היה נורא נעים לפגוש אותך" נתתי לו תפיחה על הכתף ובאתי ללכת
"תגיד!" הוא אמר ותפס לי את היד, "יש מצב שאתה עושה לי
טובה?"
מה עכשיו?!. "כן ארון, מה אתה צריך?" "יש מצב שאתה מביא
לי כדור
אקמול אחד?, פשוט שירה עושה לי בזמן האחרון כאב ראש ואני חייב איזה
כדור אחד בשביל להרגיע אותי" "נו.. אז מה הבעיה?, תקנה קופסה
בשבילך"
"כן.. הלוואי" אמר ארון והוריד את מבטו למטה "אם שירה
הייתה מביאה
לי להכניס את הדבר הזה הביתה אז בכיף" ואז הרים את מבטו ואמר
"נו, תביא
כדור אחד, מה הבעיה שלך?" "אין שום בעיה.. פשוט אלה כדורים
חזקים"
"גם הכאב ראש שלי חזק" הוא אמר ומשך מידי את הקופסה, פתח
אותה, הוציא כדור ובלע אותו ישר. שיט. "טוב, היה נעים מאוד!" אמרתי לו
והתחלתי לרוץ לכיוון המכונית שלי.
והגשתי לו את הכסף, הוא הביא לו איזה עשר כדורים ואני הייתי צריך
כולה אחד.
אני צריך עכשיו לקנות רק קופסת אקמול ולהכניס בהם אותם.
זה יעלה לי יותר מידי היום הזה, מקווה שזה יהיה שווה את זה.
אמרתי שלום לסוחר הסמים, נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע לכיוון הבית מרקחת.
חמש דקות לפני-
הגעתי לפארק. יצאתי מהרכב והלכתי ליד העץ הגבוה הזה שהוא דיבר עליו.
הוא עמד שמה, נראה כמו סוחר סמים אמיתי, רזה כזה עם בגדים מהזבל. "ירון?"
הוא שאל ואני עניתי בחיוב. בלי דיבורים הוא הושיט לי שקית ניילון כשבתוכה נמצאים
כדורים ואמר אמר את המחיר שלהם.
לסוחר סמים, הוא אמר לי להגיע לפארק בצפון העיר ושמה הוא יחכה לי מאחורי
העץ הגבוה.
שלוש דקות לפני-
סוף, סוף אני יכול לראות את המשחק שלי בשקט!, בלי שום כאבי ראש, בלי טלי.
אך איך שהמחשבה הזאת הסתיימה לעבור בראשי בטיל, טיל אחר נכנס דרך הדלת.
טלי נכנסה לבית, אפילו בלי להגיד שלום היא אמרה. "וואי!, איך כואב
לי הראש, תראה, צבעתי את השער לבלונד, מה אתה אומר?, תגיד יש לנו אקמול? הראש שלי
מתפוצץ!...." ועוד ועוד ועוד מלא דברים בשנייה, אני רק רציתי לשבת בשקט מול
הטלוויזיה ולראות את המשחק. "וואי, נגמר לנו האקמול" היא צעקה מהשירותים
"לך תקנה!" היא צעקה שנייה אחרי זה. "עזבי אותי טלי!, אני רואה את
המשחק" "לך תקנה!, בלי שאלות מיותרות איש עלוב שהייתי צריכה לזרוק כבר
מזמן" היא אמרה.
טוב, נמאס לי ממנה, רצתה אקמול?!, תקבל אקמול.
"אין בעיה" אמרתי ויצאתי מהבית.
היא תקבל את האקמול שלה חזק הפעם! חשבתי ונכנסתי למעלית.
