יצירות אחרונות
שני שירים-מוקדשים ליום השואה (3 תגובות)
מרים מעטו /שירים -23/04/2025 14:31
מאבדים ולא מאבדים פרופורציות (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -23/04/2025 07:22
כמו שהיינו ילדים (5 תגובות)
זיו /שירים -23/04/2025 02:48
נעורים לתמיד (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -22/04/2025 22:56
דְּבָרִים קְטַנִּים🌹🌹🌹 (19 תגובות)
שמואל כהן /שירים -22/04/2025 21:23
ליווי הכאב (14 תגובות)
אילה בכור /שירים -22/04/2025 20:09
שיקגו -מחזמר-מומלץ בחום (6 תגובות)
מרים מעטו /הודעות -22/04/2025 19:41
פריחה מבעד תריסי חלון קרוע (13 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -22/04/2025 18:50
צַיָּד בּוֹדֵד הוּא הַלֵּב (12 תגובות)
רבקה ירון /שירים -22/04/2025 16:53
שירים
שכר מינימום בלוז
מילים: משה שכביץ לחן: עוד אין ביצוע: מקהלת עובדים מ "פרי הגליל"
עבודה קשה, כסף קטן כל היום ליד המכונה בלי לזוז כן ככה זה שכר מינימום בלוז
עבודה קשה כסף קטן אותו הדבר המנהל הבכיר כמו הקיר, לא יזוז כן ככה זה שכר מינימום בלוז בלי עבודה ובלי כסף קטן הולך ללישכה, יושב על ספסל מעביר את הזמן על תקן מובטל מאזין נים לא נים ליועץ לשדרוג התדמית העצמית שאומר אם תחשוב חיובי על מיזם עצמאי אז הכל יסתדר. ואני רק פועל מדגם ישן לא יודע על מה הוא בכלל מדבר ונתקע בלישכה בלי לזוז כן ככה זה שכר מינימום בלוז .
להשלמת התמונה: שיר הבעלים הספקולנט שהגיב לי גיל המכונה yunes שיר שנותן מבט על הצד השני של המטבע
הכסף מאבא, תעשיין ואיש חזון, בגיל עשרים וארבע כבר עשה את המיליון, העסיק אלפים, פירנס משפחות, ולעת זקנתו יצא לגמלאות. את הכסף הרב, יותר משאפשר לספור, הוריש בגאווה לבנו הבכור.
זה הבכור, איש מוצלח ויפה, בילה את ילדותו עם כפית זהב בפה, בי"ס יוקרתי, אוטו חדש וגדול, ידו היתה תמיד משגת לכול. לאחר שאת התואר בבינתחומי סיים, החליט את ההבטחה העסקית הגדולה לקיים.
עם הכסף של אבא אל השוק יצא, ואת כל הנדרש חיפש ומצא: מפעל טקסטיל, שלד בורסאי, נדל"ן במרכז, סטארט-אפ יוקרתי; חליפות נוצצות, לשכות במגדלים, העסיק תחת ידיו עשרות פועלים.
ברכישת חברה, הליך מסודר, חשוב להפריד תפל מעיקר. את הכסף אסור מהבית להביא, עדיף בנק או אג"ח ממשקיע מוסדי, ומייד עם הרכישה, כשכולם עוד שמחים, להחזיר את ההלוואה מחלוקת הרווחים.
אח"כ להמשיך באותו המסלול, לחלוב את החברה ע"י דמי הניהול, להעביר נכסים על שם הבעלים, להתחנף ולהתנחמד לבנקים הגדולים. ובקשר לעובדים - אסור להיות אטום: לשלם להם תמיד את שכר המינימום.
ומה אם יבואו ימים קודרים? אם ניהול כושל יביא להפסדים מחיפרים? אז נחסוך באג"ח, נבצע תספורות, או שאולי נוריד לעובדים משמרות? אולי נמצא קונה (עם חוש עסקי דפוק...) ואם אין ברירה - נלך לפירוק.
והעובדים? נו באמת, זה לא על מצפוני, הרי מי שדאג לפרנסתם זה אני! יוצאים להפגנות, ממש בלי שום סיבה, על אלו נאמר - אנשים כפויי טובה, ובנינו - הללו לא הפסידו כמעט כלום, ממילא הרוויחו רק שכר מינימום.....
כן ככה זה שכר מינימום בלוז תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |