צינור קליטה
"רעיונות מסתובבים באוויר," היא אמרה לי. "אלפי רעיונות. רק צריך לשמור על הצינור שלך פתוח והרעיון כבר יזרום אליך דרכו." היה לה הסבר משכנע לכל תופעה על טבעית בלתי מוסברת ובלתי הגיונית בעליל.
"לכל אחד יש צינור כזה," היא המשיכה באותו הסבר ציורי ומוזר, "השאלה הינה רק אם הצינור שלך מוכן לקליטה? אותו רעיון יכול להגיע לכמה אנשים שונים, במקומות שונים בעולם, בזמנים אחרים או לעבור בכמה צינורות בעת ובעונה אחת! כל אחד מאותם אנשים קיבל כליי עבודה מיוחדים רק לו, כדי להפיח חיים ברעיון, שהתקבל זה עתה. אחד קיבל כשרון ציור, אחד קיבל כשרון פיסול ואחר קיבל כשרון כתיבה או שירה, נגינה או הלחנה – כל אחד וכלי העבודה שלו. כל אחד צריך לעשות משהו עם הרעיון שהגיע לידיו. זה מה שהגיע אלי, בצינור שלי. זה הרעיון שלי." היא חייכה בעליצות, מאושרת שהצליחה להסביר את עצמה. ללא ספק כלי העבודה שלה היה מוצלח ביותר. יכולת ההתבטאות שלה, בעל פה ובכתב, הייתה אחת המופלאות שהכרתי. אפילו את הדבר התמוה ביותר הצליחה להמחיש לי באופן, שאף אחד אחר לא היה יכול.
"ומה עם אנשים שאינם בעלי כשרון אמנותי כזה או אחר?" הקשיתי. מעניין איזה הסבר משכנע יהיה לה על כך. הלא רוב רובם הגדול של בני האדם, לא התברכו בכשרונות הנ"ל. "אל תשכחי, שכשרון כמו שלך אין להרבה אנשים. את זן נדיר!" חייכתי בהנאה למראה חיוכה הקורן. "מה עם "אנשים אפורים", כמוני, שעוסקים במספרים, בחשבונות, בתקציבים? או כאלה שהכישורים שלהם הם טכניים לחלוטין כמו חשמלאים, מהנדסים, מדענים או חוקרים?" הוספתי כובד לשאלתי.
היא רק המשיכה לחייך והמתינה בסבלנות שאסיים. על פי חיוכה כבר ידעתי כי יש באמתחתה את התשובה.
"גם לכם, "האנשים האפורים" יש צינורות קליטה, לא פחות טובים "משלנו", אנשי הרוח והאמנות." היא הכריזה בגאווה. "כל התגליות הגדולות, החשמל, הקיטור, האטום, כל אלה הינם רעיונות שזרמו ובאו דרך הצינורות הנכונים, אל האנשים הנכונים והפכו להמצאות הגאוניות שהן כיום. אתה רואה מספרים ויודע איך להפוך אותם למשהו גדול. אני רואה מספרים והולכת לאיבוד. כמו שאמרתי, כל אחד וכלי העבודה שלו. אין כאן כלים טובים יותר או פחות," היא לבשה ארשת רצינית על פניה, והדגישה את חשיבות דבריה. "החוכמה היא לדעת להשתמש בכלים שקיבלת. הבעיה היא, שלא כולם יודעים לזהות את הכלים שעומדים לרשותם ולא כולם יודעים שיש להם צינור פתוח לקליטה..." היא נשפה בתסכול קטן, כמו הייתה רוצה שבכל העולם יהיו עכשיו הצינורות פתוחים לרווחה.
"בסופו של דבר, זאת מעין משוואה מתמטית: צינור פתוח לקליטה, חלקי רעיון מבריק, כפול כלי עבודה נכונים בריבוע, שווה ל- יצירת מופת/המצאה גאונית/נס רפואי/פריצת דרך וכל תוצאה אחרת שהיא ברת משמעות. אפשר אפילו לרשום את זה כמו במתמטיקה," היא לקחה פיסת נייר שמצאה על שולחני והתחילה לשרבט עליה.
"צינור יסומן באות האנגלית C כמו במילה Chanel או בעברית, ערוץ. רעיון יסומן על ידי האות I כמו במילה Idea. כלי עבודה יסומנו באות T כמו במילה Tools. ויצירת מופת/המצאה גאונית וכו' יסומנו באותיות MPGIMMBT שפירושם Master-piece, Genius-Idea, Medical-Miracle, Break-through או בקיצור,
C חלקי I כפול T בריבוע = MP.GI.MM.BT. !!" היא צחקקה לעצמה תוך כדי שרבוט וסובבה אלי את הדף עם נוסחת הפלאים החדשה שלה. "הנה, זה משהו שגם איש אפור כמוך יכול להבין בקלות." היא נהנתה מהרעיון המשעשע שלה.
C : I x T2 = MP.GI.MM.BT.
"יש לך עוד כמה רעיונות כאלה?" קרצתי וקיפלתי את הדף עם הנוסחה, מכניס אותו לתוך ארנקי, אל תא חבוי ונסתר, שם ישאר שמור לעולמים, מזכרת עד ממנה ולא ימצאנו איש, גם אם יגנב חס וחלילה.
"תמיד!" היא זרחה ורכנה לעברי מעבר לשולחן המשרדי הגדול. "הצינור שלי פתוח כל הזמן..." חיוכה הפך חתולי ומפתה. "אבל אני חושבת, שמכל הרעיונות שהגיתי, אתה תמיד תהיה הרעיון הכי מוצלח שלי!" היא לחצה על כפתור אדום שעל שָׁלָט קטן ודמותי הוירטואלית נעלמה כלא הייתה.
"זה באמת רעיון טוב," לחשה לעצמה בחיוך מעורפל. "אולי בחיים אחרים יהיו בידי גם כלי העבודה הנכונים, להפוך אותך לאמיתי..."
