זכרוני אינו מטעה

טִפּוֹת הַמַּיִם שֶׁעַל פָּנַי

מְעוֹרְרוֹת אֶת זִכְרוֹנִי ,

הַקַּיִץ דאשתקד  הָיָה   חַם..

הֲנָצַת הַשָּׁרָב

בְּיָמִים טְרוּפִים שֶׁל אֶמְצַע מֶרְץ

מְעוֹרֶרֶת בִּי סִמָּנִים שֶׁל כַּעַס

מְמַעֶטֶת אֶת  שִׂמְחַת הַיָּמִים

וּמַקְהָה אֶת    נְגִיעוֹת הָאֹשֶׁר.

הָאֹבֶךְ שֶׁבְּאָבִיב לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק

וּמְזָרֵה לְכָל רוּחַ אֶת גַּרְגְּרֵי הָאָבָק,

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹצֶמֶת עֵינַיִם  וּמְעַמְעֶמֶת אוֹרוֹת.

הַיָּרֹק  הַיָּרֹק  שֶׁמָּשַׁח הַטֶּבַע בְּמִבְרֶשֶׁת  צַיָּרִים

כֹּל הַר וְגַיְא,

מתרקרק וּמִתְרַכֵּך

וּמַשִּׁיל מֵעָלָיו פגמנטים שֶׁל צֶבַע

זִכְרוֹנִי אֵינוֹ מַטְעֶה אוֹתִי

הַקַּיִץ דאשתקד הָיָה חַם

אֲנִי מסתרבלת קָדִימָה

עוֹרִי שֶׁדָּבַק בִּי שָׁנִים

נוֹעֵץ אֶצְבָּעוֹת בְּגוּפִי

נָכוֹן לַבְּעֵרָה

שֶׁעוֹד תבוא.