את טוני הכרתי כשהייתי בת 14. הוא לא משך את תשומת ליבי באופן חיובי בהתחלה. ידעתי מי הוא, שמעתי על הנער בעל היופי המיוחד בעקבות ריכולי החברה הגבוהה. כשראיתי למול עיני בעוד נשף מיני רבים, את הנער בעל היופי הנקי והצחיח,ידעתי שזה בודאי טוני. תוי פנים מושלמים, שיער חלק כהה, עור בהיר, עיניים בעלות גוון ירוק-דבשי משתנה, ומבט מסעיר בשתיקה.
לא נפלתי שבי אחריו, כמו שאר הנערות הטיפשות שבחצר המלוכה. ולא כי ניסיתי לשחק בשום משחק. הוא פשוט הרתיע אותי במקצת, יופיו ניראה לי נשי במידה מסוימת, ואולי חושי הזהירו אותי, ששלמות החרסינה שבגופו, מסוכנת.
העובדה שראשי לא הסתחרר למראה פניו, ולשיטות חיזוריו, כמו הרמת גבות,או מבטים מלאים אינטימיות ותשוקה במרכז אולמות הומי אדם, כמעט והטריפה את דעתו. הוא לא הרפה. ניסה כל דרך אפשרית על מנת להבהיר לי שהחיבור שלנו הוא בלתי נמנע. שאנחנו דומים עד כדי חיבור מיסטי, באופן בו אנחנו מתייחסים לאהבה. וככל שעברו הימים, הבנתי שהרתיעה שלי ממנו נבעה מהעובדה שהוא כל כך דומה לי, באופן שבו הוא מעבד רגשות. טוני הופך להיות עבד של רגשותיו, הוא מודע לעובדה שאם יודה באהבתו, כבר לא תהיה לו יותר שליטה על חייו. שהמסרים ההגיוניים שמוחו ישלח, יתנוונו תחת האמוציות הסוערות שבתוכו. בתקופה בה אני וטוני היינו ילדים בראשית דרכם,טוני היה עבד של רגשתיו כלפי. מבלי להיות מודע לכך.אני שימרתי את שלמות פניו בתוך מעטפת מכתבים דמיונית, והבנתי שהוא יצירה שנכתבה על ידי אלוהים. הוא היה ערבוב של כל מה שנברא, שקט וסערה, תמימות ופקחות, חמלה כמעט לא יאומנת, ואכזריות שנהנת עד לאין שיעור מסבל אויביו. לפני שפגשתי אותו, הייתי רק טובה, אני נשבעת. לפני שפגשתי אותו, לא הייתי מודעת למקום אליו יכולים להוביל אותי רגשותיי הגועשים, לא הייתי מודעת למקומות אליהם אני יכולה להרחיק על מנת להרגיש שיש בידי סוג של שליטה על יחסי איתו.
טוני ואני התחברנו כמו שני חצאים שמצאו את השלם. אני שונאת לשמוע את התיאוריים הקיטשיים האלה מפי הנערות בחצר המלוכה. אבל לחיבור שלי ושל טוני,גם האדם הציני ביותר, לא יוכל למצוא תיאור אחר.
השמועה עברה מפה לאוזן, הנה טוני הממגנט וטיפני המהפנטת והמתוקה, מתבודדים מבין ההמון המהודר, יוצאים לחצר, לנגוס אחד במילותיו של השני .מקיפים עצמם באוויר האביבי ושואפים את האווירה, כאילו הייתה אוצר יקר. כולם ידעו שזה כל מה שעשינו, מילה אחת, ועוד מילה, מלבד חיבוק חונק, לא החלפנו בנינו יותר מגע.
הרגשתי כמו הילדה שצריכה להודות לאלוהים על כל דקה שבה נשמה כשטוני לצידה, שלה.
שלושה חודשים לאחר מכן, אמי מצאה לי שידוך שיעלה את מעמדי החברתי כנהוג אצלנו בממלכה. הוא היה גדול ממני לפחות בשלושים שנים, עשיר ומכובד. כשטוני שמע, הוא טיפס במעלה מרפסת חדרי.
הזמנתי אותו להכנס, והוא שתק. ניסיתי להסביר לו שזאת לא אשמתי, והוא שתק. אחזתי בידו, משכתי אותו אלי, והוא המשיך לשתוק, אך הפעם הביט בי במבט מלא סלידה. התקרבתי לפניו וניסיתי לנשק אותו על שפתיו, כמו שכל כך רצה, כמו שהבטחתי לו שיקרה יום אחד... הוא הזיז את ראשו. הסתכלתי על פניו. מבטו היה משונה, קפוא כמו קרחון, מתבדל, אכזרי ומנוכר.ואני נזכרתי איך ידעתי מלכתחילה ששלמות החרסינה של פניו היא מסוכנת. יופי לא אנושי שכזה, יכול לקפוא ברגע. יופי בלתי אנושי שכזה יכול להיות גם בעל יכולות לא אנושיות,כמו שליטה מוחלטת על רגשותיו, לפני שאלה משתלטים עליו.
הדקות שבאו לאחר מכן, היו הדקות עליהן אתחרט כל חיי. הדקות בהן שחררתי את כבלי רגשותיי. הדקות בהן השתטחתי בפניו. הדקות בהן הבנתי שלגומות שלי, ולמבט שלי, אין יותר השפעה עליו. לכן ניסיתי בכל דרך, להחזיר אותו אלי. וזה מצחיק, איזה חברות טובות הן השתלטנות והכניעה. אני ניסיתי להשליט עליו את רגשותי, את רצונותי, ולכן, באופן מתואם שכזה, נכנעתי לפניו.
אמרתי לו "בוא נתחבק,נעשה כל מה שתבקש, ותראה איך שאתה חוזר אלי". הוא הניד בראשו לסירוב, פצה את פיו והכריז בתקיפות קרירה, כאילו ממש סלד מהרעיון:"טיפני. אני לא אוהב אותך יותר. כל מה שהרגשתי פשוט נעלם." והאמנתי לו, האמנתי לו. טוני ריסן את עצמו. אם לא היה עושה זאת, הסוף של אחד מאיתנו, או שנינו, היה כולל דם שנשפך. ניסיתי שוב, כבר לא הייתה לי שליטה על המצב, "טוני, תקשיב לי, רק תקשיב, יש לי תוכנית, בוא נברח!". הוא הפנה את גבו וקפץ בניתור מחושב אל הקרקע של חצר ביתי. כשנעמד, משום מה הפנה את פניו אלי, ולכן במשך כמה צעדים הלך הפוך במהרה, בשפתיים מכווצות, כשמבטו הקפוא שורט את עיניי.
בבוקר קמתי והתמלאתי בחילה. ידעתי שאהיה מוכנה לעשות הכל, אפילו לרצוח, רק כדי לא להיות שוב במקום הזה,המקום הדוחה בו הייתי אתמול. זו טיפני שלא אהיה יותר לעולם. חלשה וכנועה.
בלילה של אותו היום, הלילה שלפני ארוע חתונתי למרקיז המכובד, מצאו את גופתו מוטלת על הרצפה. הרוצח לא השאיר עקבות, אף אחד לא ידע מי הצליח להכנס ולהעלם בשקט מופתי שכזה.
אני ידעתי. ובזכות הצגתי המשובחת, אף אחד לא העיז לאמת את חשדותיו. כששאלו אותי אם לא התעורר בטוני רגש קנאה כששמע על החתונה, הנדתי בראשי,מחייכת, כשגומותיי נעוצות בלחיי,והכרזתי ש"כפי שכולם יודעים, אני וטוני מעולם לא נהלנו יחסים רומנטיים. רק המון מילים, אנחנו חברים הכי טובים, יותר טובים מטובים."
לא העזתי לדבר עם טוני לאחר המקרה. כל פעם שנזכרתי בו התעורר בי רגש הבחילה, כלפי עצמי, כלפיו. על מנת שתוכניתנו לא תפגע, במהלך הנשפים התיישבנו אחד ליד השני, דברנו והפגנו המון אמפתיה וחביבות. בסיום הנשף התרחקנו אחד מהשני כמו אש ממים.
במשך חמש שנים טוני התנזר ממגע עם כל נערה. הוא בודד את עצמו, ולפעמים ראיתי על פניו סבל מוסתר תוך כדי שהוא מעבד בראשו עובדות שונות.הוא שתק בסערה מסוכנת כל הזמן.
אבל כלפי חוץ, אני וטוני היינו תמיד חברים טובים, יותר טובים מטובים.
בתום אותן חמש שנים, בסיום אחד הנשפים, הוא משך אותי לעבר מקום מבודד,תפס את פניי, נשם בכבדות, ושאב ממני את כל הכוחות, כשנישק את שפתיי.מהצורה בה התנועע, נשם וזז, הבנתי שטוני הפסיק להיות עבד לרגשותיו. הבנתי שמעכשיו הוא היחיד ששולט בכל מה שגועש בתוכו. הבטתי בו בעיניים פקוחות, מה שבד"כ מהפנט או מלחיץ אנשים, אבל טוני מכיר אותי מא' עד ת', ולכן מין הסתם, ממש לא נלחץ. הוא אמר שהוא לא יכול לחיות בלעדי. ידעתי שיש סיבה לכך שהוא לא מזכיר את המילה אהבה.
אמרתי לו שאני מרגישה כלפיו הכל חוץ מאהבה, וכן, גם אני לא יכולה לחיות בלעדיו.
שבוע לאחר מכן הוא הכיר את החברונת הראשונה שלו. בלילה חלמתי שאני תולשת ממנו אותה. הם הופיעו בחלומי צמודים זה לחזה של זה, כאילו תפרים מחברים בין עורם.אני התהלכתי לעבריהם בהליכתי הברווזית,חייכתי חיוך מתוק, כשהגומות נעוצות בלחיי, ותלשתי ממנו אותה. שניהם זעקו מכאב, והיא נפלה על הרצפה והשתתקה. טוני הנהן בחיוך מרושע, והרים גבה.אני המשכתי לחייך בשתיקה.
החלום היווה לי השראה, מה שהכי חשוב הוא, שבמצב הזה אחזתי במושכות, הייתי בעלת השליטה, כשאני עדיין חזקה.
תמיד לאחר שטוני נרדם, אני מביטה בו, מקווה שהוא אכן נמצא בתרדמה עמוקה. שהוא זה שנפל ראשון בעומדו על המשמר.
אני מסתכלת על השלמות שבתוי פניו, מתמכרת לתחושה שלנו מתחברים, ומציפה את העצב שמסתתר מאחורי החיוך שלי. אני נזכרת איך בעבר היינו טיפני וטוני הילדים, שבמין תעוזה ראשונית ומטורפת, תעוזה שהתפרצה ללא כל מחסום של שליטה, פגיעים וחשופים לגמרי, הודנו אחד בפני השני על אהבה.
