סיפורים
כלבלב לילד. 7 - דודן #1. 697 מילים
דודן שלו, רמי, ביקש ממנו אם הוא יכול לעזור לו לקנות גור. הוא סיפר כי במשפחתו ניסו לעזור לו, אבל תמיד משהו קרה ומנע מזה לקרות.כעת, זה היה תלוי בו, במנחם, לעשות את העבודה שלהם.
הוא החליט ללכת לקנות כלבלב היום. הוא היה עסוק כל השבוע באוניברסיטה והיום היה לו יום חופש. במעונות היה מאוד שקט ומנחם דווקא שמח קצת לצאת.
הוא הפשיט את הפיג 'מה שלו, והניח אותה לאט על המיטה. הוא לא זרק אותה — אחרי חצי שנה, שהוא לא לקח אותה הביתה לכבס, הפיג'מה בקלות הייתה יכולה להישבר לשנים עם היה זורק אותה.
מנחם לקח את החולצה שלו מן התיק, שהיה על השרפרף, לבש אותה וכפתר. זה לא לקח לו הרבה זמן לסגור את כל שני הכפתורים שעוד נשארו בה.
הוא הלך לפינה ולקח גרביים שעמדו שם. הוא לא היה יכול לגרוב אותן. לכן הוא חזר לפינה, לקח פטיש, וריכך את הגרביים במכות. הוא ראה זבובים נופלים על הרצפה אחרי שעברו דרך ענן מסריח שהשתחרר במהלך תהליך הריכוך. הוא משך בכתפיו ולבש את הגרביים. הוא הרגיש שעור על הרגלים נפצע מהבד הקשה, אך סיים את המלאכה. אז הוא לקח קצת נייר דבק וכרך סביב החורים בבהונות. גרביים חרקו, כשהוא הלך, אבל הוא היה רגיל לזה.
וכעת, איפה היו הנעליים? לא בפינה. לא מתחת לכרית. אה! הוא מצא - מתחת למיטה. מה פתאום הן היו שם? מנחם לא היה יכול להיזכר איך הן הגיעו אל מתחת למיטה, אבל השלים עם העובדה זו ונעל אותן לבסוף. הוא הוסיף עוד גומי על הנעל השמאלית בכדי למנוע את פתיחת הפה שלה - ובכך להשאיר את אצבעותיו בתוך הנעל.
הוא הלך לחפש את הג'ינס.
מנחם מצא אותן צ'יק-צ'ק בשירותים, שם הוא השאיר אותן אתמול. הוא היה עייף מדי להביא את הג'ינס אל החדר שלו, לכן השאיר אותן שם. אז מה? מה חדש? אין כאן אמא שיכולה לנדנד על כך.
הוא התחיל ללבוש את הג'ינס אבל הנעליים, שהיו עדיין על רגליו, הפריעו למהלך. הוא משך חזק-חזק, ואז ... המכנסיים נכנעו.
הוא הביט עליהן והבין שהן קרועות.
מנחם היה ידוע כמקבל החלטות מהירות, לכן הוא התחיל לקפוץ לעבר השולחן. באמצע הדרך לשם, הוא נפל ואז המשיך וזחל את שארית הדרך עד ליעד שלו. שם הוא לקח את המספריים והפך את הג'ינס למכנסיים קצרות. למה לא? הרי היה חם בחוץ.
הוא הוציא מן השולחן כמה פלסטרים והניח אותם על מקומות, בהם נחתך ממספריים. הם עדיין דממו וכאבו, אבל מנחם היה גבר ועשה פרצוף של אדישות וחוסר אכפתיות.
וכעת הוא ניסה להוריד את שאריות של המכנסים מהרגלים. אבל הן היו תקועות.
הוא החליט לבקש עזרה מן השכנים שלו אבל בדרכו לשם, נפל שלוש פעמים.
לבסוף, החברים שלו הורידו את שארית המכנסיים יחד עם הנעליים וגרביים. מנחם בדק את הגרביים - הם היו שבורות לחתיכות.
הוא חזר לחדרו, ויישם עוד נייר דבק על רגליו החשופות. הוא עשה זאת הדוק מדי והרגיש שהדם עצר הרבה לפני שהגיע לבהונות. מנחם היה יותר מדי גבר לשים לב זה, אבל כאשר הוא ניסה לקום ובהונותיו לא הצליחו להתכופף, הוא איבד את שיווי המשקל ונפל עם הפנים מטה.
***
ההתקפה האחרונה על אפו לא עברה ללא התפתחות, והוא חש שמשהו נטף על חולצתו. כמובן! זה היה דם מאפו. מנחם חייך וגלש לעלפון מבורך.
***
כאשר הוא פתח את עיניו, הדם הפסיק. מנחם התיישב על המיטה ועטף מחדש את רגליו. פחות חזק. בדק שהוא היה יכול להזיז את אצבעות רגליו. הוא לא היה צריך להסתכל עליהן כדי לוודא שהן זזות. הוא שמע אותן חורקות כאשר נייר דבק מתכופף.
הוא שם על עצמו את הנעליים והתחיל את דרכו לעבר הדלת.
כמעט ליד המטרה שלו, מנחם הרגיש שהרגל מחליקה בתוך הנעל והוא עומד ליפול. עם שארית של כוח הרצון שלו, הוא זרק את ידו השמאלית כדי לתפוס את הפינה של הספרייה. הוא נפל על הרצפה עם יד שמאל מכופפת באופן מוזר מאחוריו. כעבור רגע, ספרים התחילו ליפול על גבו. בסופו של דבר, הוא הרגיש את המכה של הספרייה על ערימת הספרים שנפלו על גבו.
הוא התחיל לצחוק בהיסטריה.
הוא ניסה לעזור לדודנו ובגלל זה הוא שבר גרביים, מכנסי הג'ינס שלו נקרעו, הוא חתך את עצמו, דמו זב מן האף, הוא נפל בצורה מיותרת מספר כל כך רב של פעמים, סובב את ידו השמאלית, הגב שלו יחד עם ראשו כואבים כי כל המאה עשרים וארבעת הספרים והספרייה מצאו את נקודת העצירה שלהם עליו.
מנחם לא היה כל כך בטוח שימשיך לעזור עוד לאחרים.
|
