שכבתי על הספה כשאני שוכב על ברכיי בעלת הבית וראינו טלוויזיה יחד עם
בעל הבית,
היא ליטפה את ראשי הלבן, לפתע שמענו צעקות מהחדר מחדרם של הילדים,
"הילה" אמר בעל הבית "לכי תבדקי מה קורה עם הילדים, ותגידי להם שאם
הם לא הולכים עוד חמש דקות לישון אני מוריד להם את כל המדבקות" הילה אמרה
"בפרסומות" והמשיכה לצפות.
אבל משומה זה הביא לי סקרנות מה הם עושים שמה, כל ערב הם בשיגעון אחר,
אז מברכי בעלת הבית והלכתי לכיוון החדר, כשלפתע החוש הכלבי שלי הרגיש שמשהו לא
בסדר, יש ריח לא מוכר שמגיע מהחדר. ישר
התחלתי לרוץ לכיוון החדר שדלתו הייתה סגורה והתחלתי לגרד את הדלת "זה בסדר,
זה הוגו" שמעתי את הילדים אומרים מהצד השני של הדלת ואז הם פתחו לי אותה ואני
ישר התחלתי לנבוח כי הרגשתי מאוים מהחתול הענק והג'ינג'י שעומד על חליפת חלל בתוך
החדר, גם עוד בחדר הייתה חללית כחולה וגדולה, אני ישר רצתי לכיוון החתול המוזר הזה
ובאתי לקפוץ אליו אך הוא שלף ציפורניים ושרט אותי בפנים והכניע אותי על הרצפה
ויללתי "ילדים מה קורה שמה?!"
שמעתי את ההורים באים "שיט!, אבא ואמא באים"
שמעתי את הילדים אומרים.
"מה זה לעזאזל?!" שמעתי את אמא ואבא אומרים פה אחד
"ילדים!, כולם צאו מהר מהחדר"
"לא אבל הוא בסדר!" הם צעקו "מיד!" שמעתי את אבא
צועק, "תראה מה הדבר הזה עזה להוגו!, הוא נוטף בדם" בעלת הבית אמרה .זה
נכון. הילדים עשו כרצונה ויצאו מהחדר ובעל הבית הוציא אותי יחד איתם. ראיתי אותו
מוציא את הסלולר שלו ומתקשר למשטרה שהגיעה אחרי עשר דקות לבית, לי בינתיים שטפו את
הפנים והביאו לי לאכול, עדיין הייתי בהלם ממה שקרה לי עכשיו, שחתול הכניע אותי!.
כמה ניידות הגיעו מול הבית, ויצאו מהם כמה אנשים עם מדים כחולים, הם
שאלו את בעל הבית מה קרה בדיוק, הוא הוביל אותם לחדר של הילדים ואני הלכתי איתם,
"בוא הנה" אמרה לי בעלת הבית והחזיקה אותי ברצועה "אתה לא הולך
לשום מקום, תראה מה היצור הזה עשה לך בפנים" הילדים בינתיים הלכו ובעלי הבית
ואמרו להם שהוא לא מסוכן והוא הרגיש מאוים כי הוגו בא לתקוף אותו, לפתע שמעתי
ירייה ואני קפצתי והתחלתי לנבוח מייד ורצתי לחדר לראות מה קרה. השוטרים ירו בחתול
הגדול, "זאת זריקת הרדמה" הם אמרו לבעל הבית,
"בחיים שלנו לא ראינו יצור כזה", השוטרים החזיקו את החתול
הגדול בידיים שלהם והכניסו אותו לתוך הניידת ונעלמו משמה. נשאר רק שוטר אחד הושיב
את הילדים על הספה והתחיל לשאול אותם שאלות ואני הייתי חייב לבדוק באמת מקרוב מה
קורה עם החתול הענק הזה, אז יצאתי בשקט מהדלת האחורית, התקדמתי בבלשות לעבר
הניידת, תא המטען של אחת הניידות היה פתוח, אז קפצתי לתוכו מבלי שאף אחד יראה והוא
נסגר ישר אחרי והכל נהיה חשוך.
אחרי כמה שניות תא המטען נפתח שוב ואחד הילדים שהיה הכי קטן ביניהם –
ירון אמר לי "הוגו!, מה אתה עושה פה?! אם יגלו אותך יכעסו עליך מאוד"
ואז גם הוא נכנס לתוך תא המטען וסגר כמעט עד הסוף בשביל שנוכל בסוף לצאת.
אחרי כמה דקות של חושך שמעתי
את המנוע פועל ואחרי כמה רגעים התחלנו בנסיעה.
כשעצרנו סוף, סוף שמעתי את השוטרים אומרים "הנה, זה החייזר"
ואז כמה אנשים אחרים אמרו "טוב, הוא הולך איתנו עכשיו", ירון פתח מהר את
תא המטען, יצא ואני יצאתי אחריו.
היינו מחורי גורד שחקים שאף פעם לא ראיתי ולא הרחתי, אז הלכתי הצידה,
השתנתי רגע, והמשכתי עם ירון, שהוא קרא לי בשקט לבוא אחריו, במקום היו שלושה אנשים
עם בגדים שחורים וחליפות שעל עיניהם יש משקפי שמש שחורות, למרות שזה היה לילה.
בכל אופן, אחד הסוכנים היה אתיופי קירח והשניים האחרים היו לבנים גם
קרחים, הייתה להם ואן שחורה גדולה שאת
החתול הגדול הם שמו בתא המטען שלו, ירון מהר רץ בשקט ואני אחריו שהגב שלהם היה
מופנה כלפינו. קפצנו מהר לתוך תא המטען שהיו בו מושבים שחורים שמתחתיהם אפשר
להתחבאות, אז הלכנו מתחת המושבים האלה והסתתרנו.
אחרי כמה שניות עלו לתא המטען עוד כמה אנשים שהחזיקו את החתול שהיה
עדיין מעולף וידיו ורגליו היו אזוקים .
אני וירון המשכנו בנסיעה, אין לי מושג איך זה ייגמר, אבל נדמה לי שאני
אצטרך לנעוץ את הניבים שלי במישהו בקרוב.
