אימי - רחל - סלחי לי

את דאגת לי

גם אם מאוחר גילי 

תמיד המתנת על מיפתן החלון  

שאחזור הביתה בשקט לישון    

וחששת לי לאחר כל בילוי

שלא יציב אני , מעוצמת שיקוי 

רצית להגן עלי , ביכולתיך

בהקרבתיך העצמית , שיצאה מנפשיך

אמא שלי , מודה שהייתי סורר

לא כבדתי , כי טיפש הייתי , מצטער   

אני בחוסר הצלחה מנסה לכפר 

את זכרון ליטופיך , שמזמן התפורר

אימי , לא נמצאת בקרבתי ,את שם

ניפטרת מעולמי , ונעלמת מהעולם

כל כך רצית להתקרב אלי , ולא רציתי

רוצה את קרבתיך , היום , ואת לא איתי  

מקדיש לך מדמעות שנושרות מעיני

על שלפצותיך לא הצלחתי , וזועק לאלוהיי  

שברגעיי נישמותייך האחרונות

לא הייתי ילדיך... האם רואה את , אמא , את טעותיי המרובות ?