החומה הצינית

מאמר שנשלח למדור "דעות" בעיתון "ישראל היום" ובתקווה שיפורסם

על רקע חוק הספרים החדש המתעתד לעבור בכנסת ברצוני להעלות נקודת כואבת הנוגעת לכותבים רבים כאן בארץ הנתקלים בחומה אטומה כשהם רוצים להוציא את ספרם. הבה נפתח חרך אל עולמו הפנימי של הכותב, הכותב החדש שזה ספר הביכורים שלו:

כל עוד היוצר כתב בכוחות עצמו את ספרו בו יצר את העולם בו ישתף את כלל הקוראים, הרי שהדבר תלוי בו ובכוח רצונו. שהרי, אין דבר העומד בפני הרצון.

משגמר את ההגהות העצמיות האחרונות על כתב ידו והחלום התגשם (בחלקו) הוא שולח את הספר להוצאות ממסדיות מתוך תקווה עמוקה כי אלה אשר מוציאות את כתב היד על חשבונן, יוציאו את ספרו וחלומו יתגשם. ברם רוב הסיכויים הם כי תקוותו תתנפץ כבועת סבון על סלע או על שולחן המציאות של הלקטורים. לא תמיד השיקולים הם ענייניים קשורים לאיכות כתב היד. לעיתים אלו שיקולים פופוליסטים של: מה ימכור האם ספר על אהבה או ספר על אכזבה. או שמדובר בשיקולים סטטיסטים: ישנן הוצאות שמוציאות אך 5 ספרי פרוזה לשנה וכבר חתמו חוזים עם היוצרים שנתיים קודם.

בצר להם פונים רוב הכותבים אל הוצאות הספרים הקטנות, אלו המוכנות להוציא (כמעט) כל ספר. ברם, מדובר בשוק פרוץ. וחוץ מזה שמחיר המינימום להוצאת ספר בן מאתיים עמודים בתפוקה של חמש מאות עותקים הכולל עריכה והפצה הוא כחמישה עשר אלף שקלים. ולמי יש את הסכום הזה?

ישנן אף הוצאות הדורשות שלושים וחמישה אלף שקלים לספר דומה. הגדילה לעשות הוצאה אחת שבהצעת המחיר דרשה מהכותבים מאה וחמישים שקלים על בדיקת הספר, שהוצאת והפקת הספר תיעשה על חשבון הכותב ולא עוד אלא שלאחר כל אלו יקבל הכותב תמלוגים רק אם הספר ימכור למעלה מחמש מאות עותקים. כלומר, אני עושה טובה שאני מקבל ממך את התשלום ואני עושה לך טובה שאני מוכר לך את הספרים.

מצבם של קרנות הסיוע לסופרים הוא עגום שלא לומר אומלל. קרן עמו"ס שעוד איכשהוא סייעה לסופרים בתשלום חלקי יבשה כנחל אכזב ואינה פועלת עוד. קרנות אחרות מתנות את תמיכתן הזעומה בצעד ראשון מצד הכותב – הווי אומר - שישלם, אחר כך נדבר.

טוב תעשה המדינה או משרד התרבות והמדע אם בצד תמיכה נדיבה ביוצרים פוסט ציונים ואנטי ישראלים תתמוך גם בכותבים המבקשים להוציא לאור את ספריהם ונתקלים באטימות.

באין סיוע, באין תמיכה, באין הגינות, באין רצון טוב, נתקל הכותב לא בקיר טיפוס אלא בחומה הסינית, סליחה, בחומה הצינית.