סיפורים
כלבלב לילד. 8 - אימא של אבא. 679 מילים
בנה ואשתו ניסו לקנות גור לנכד הקטן שלה אבל לא הצליחו. גם הנכד השני שלה עשה תנועות של לנסות לקנות, אבל כל מה שהשיג בזאת, היו אשה וילד. את כלבלב, הוא לא קנה.
המחותנים שלה ניסו גם כן, אבל סיימו באותה נקודה של אי-הצלחה. היה הייתה חייבת לקחת את העניינים לידיה.
לכן קלרה החליטה ללכת לקנות כלבלב היום.
***
אבל היא לא יכלה לבוא בידיים ריקות. היא ידעה שכלתה לא יודעת להכין ארוחה הגונה ובנה גווע מרעב, לכן היא החליטה להכין ארוחה קטנה בשבילו.
היא ביקשה את בעלה ללכת לשוק לקנות כמה מצרכים עבור הבישולים שלה.
בינתיים, היא התחילה להכין את עצמה לקראת הביקור. היא לא יכלה להיראות ברחובות הולכת לכלתה עם שיער במצב כזה, לכן היא לקחה אוטובוס ונסעה לצד השני של העיר לספר שלה.
הוא אמר שיהיה עסוק לפחות עוד שעה, כך שהיא הלכה למכון שיזוף - לטיפול של רבע שעה. בקרוב יגיע הקיץ והיא חייבת להיות מוכנה. שמונה חודשים חולפים נורא מהר.
היא חזרה לספר שלה, אך הוא עדיין היה עסוק. אז היא הלכה לחדר כושר.
שם היא חיכתה לאלכס היפיוף והלכה לעשות שיעור איתה. הזמן עבר לאט והיא הזיעה מאוד. קלרה כבר רצתה לסיים, אך אלכס דחף אותה להמשיך עוד קצת ועוד. לבסוף, נגמר השיעור והיא הלכה למקלחות.
ואחר כך היא עברה בקבלה לקחת את התיק שלה.
הבחורה שישבה שם התעניינה אצלה איך היה האימון שלה עם אלכס. קלרה הייתה מותשת, אך היא בחיים לא סירבה לדבר קצת על עצמה, לכן סיפרה ששיעורי "סריגה שקטה" מתקדמים לא רע והיא מצליחה לעבוד כמעט ללא שום רעש של המסרגות. אולי עוד כמה שיעורים ותוכל להופיע בתחרויות אזוריות של סריגת-חרש בכרמיאל.
אחרי פטפוט יחסית קצר על הסריגה והאימונים המפרכים לקראת התחרויות, היא חזרה למספרה.
הספר לא היה שם. אבל הוא השאיר פתק:
"גם אני שעיר. הלכתי לרוצח-שיער הזה מעבר לכביש. במקרה של חירום, תבואו לשם ואני אעשה תספורת שם בעוד השיער שלי נרצח."
כמובן, שזה היה מקרה חירום, לכן היא חצתה את הכביש.
***
כשהיא ראתה את הספר שלה יושב אצל אדם אחר, היא הרגישה ששעתה הגיעה. היא התחילה לתת לו עצות איך לעשות תספורת טובה. היא הרי הייתה אמורה לדעת — היא עשתה את זה כל חייה.
אבל הבחור התחיל להתעצבן עליה ובטעות חתך צרור שערות קצר מדי. כאשר היא הראתה לו על כך עם האצבע, והוא ניסה לא לחתוך אותה, ובמקום זאת חתך צרור נוסף של השערות, הספר ניסה לקום מהכסא. עוד צרור של שערות נפל על הרצפה.
היא יצאה בכיוון של האצבע של הספר שלה כדי למצוא את המקום, אליו הוא שלח אותה.
ואז היא חשבה עוד פעם, הבינה לאן בדיוק הוא שלח אותה, ובמקום זאת, חזרה הביתה.
היא לא אהבה ששער שלה ייחתך על ידי ספר ביום רע שלו, היא תחכה ליום אחר.
***
בבית, היא החליטה להבריש את השיער שלה אבל היא בטוחה שהוא עדיין לא נראה טוב. באנחה עמוקה, היא הלכה לחדר השינה. שם היא החליפה את הפאה לאחרת. הסתכלה במראה וראותה את האישה היפה ביותר שם.
מרוצה מעצמה היא הלכה לפתוח את הדלת כדי לראות מי צלצל שם. זה היה הבעל היקר שלה. זיעה כיסתה כמעט את כל פניו. הוא גרר שבע שקיות עם מוצרים, שהיא ביקשה אותו לקנות.
היא הראתה לו איפה לשים הכול וזזה הצידה, בכדי לא לעמוד בדרכו.
אחרי שהוא הניח הכל על שולחן המטבח, היא התחילה מבחן הקניות שלו. בעלה התחיל להחוויר.
"מה זה! תפוחים? האם אני אמרתי לקנות תפוחים כל כך קטנים? האם אתה מנסה לחסוך על הבן שלנו?
ומדוע קנית תפוחי אדמה ענקיים כל כך? אתה הרי יודע שאני אוהבת אותם בינוניים.
ואיפה המלפפונים? מה זאת אומרת שאני לא אמרתי לך? אני זוכרת בוודאות שאמרתי לך. כמו תמיד, שכחת. תתחיל לרשום את הדברים. ואל תגיד שזה לא על הנייר שנתתי לך. אמרתי לך לקנות, פשוט שכחתי לרשום. האם זו סיבה לא לקנות את המלפפונים? הו, פשוט בלתי אפשרי איתך.
***
בעלה נמצא בחדרו מתחילת הנאום שלה, אבל זה לא הפריע לה להמשיך במשך עוד שבע דקות ביקורת על הקניה בלי שכל שלו. לבסוף, היא סיימה את הבדיקה שלה והבינה שהיא עייפה מכדי לבשל כעת.
היא טלפנה לבנה, הסבירה לו שהיא עייפה מדי בגלל האבא הטיפש שלו ושהיא לא תוכל ללכת לקנות היום את הכלבלב.
ולאחר מכן, היא הלכה קצת לנוח כי זה כל כך הגיעה לה.
|
