פריצה - פרק רבעי

   בילדותו בילה זמן רב בבית הסבים. היה מתחמק מתי שרק יכול מהמולת ביתו, עלה על אופניו – מתנת הבר-מצווה שלהם -  ודיווש עד ביתם שבפאתי העיר. כה אהב את השלווה בבית הדו משפחתי הקטן שם גדלו אביו ודודיו, בייחוד אהב את הגינה, גאוותו של סבו, מאז פרש מעבודתו בחברת החשמל השקיע את זמנו ומרצו בטיפוח גינת ירק קטנה מאחורי הבית וגם ערוגת פרחים שתל בכניסה, על פי בקשתה של סבתו. יותר מכל אהב רפי את הארוחות שאכלו שלושתם יחד על שולחן העץ הכבד מעשה ידי הסבא המוצב על המשטח המרוצף שבכניסה, החריימה החריף וגם הקוסקוס של הסבתא שהיו לשם דבר במשפחה, והוא תמיד חזר הביתה עם קופסאות פלסטיק מלאות מכל טוב עבור אחיו, אמו עסוקה מבוקר עד ערב בניקוי בתים של זרים ולא נותר בה הרבה כוח לעשות לביתה.

    סבתו, סבתא לונה, הייתה תולה בו עיניים אוהבות, ידע שהוא מזכיר לה את בנה המת, "רפי קופי של יעקב," אמרו כולם מאז היה קטן. התעניינה  תמיד בלימודיו, שמחה על כל ציון מוצלח שדיווח לה, אתה תלמד ותהיה מהנדס, תגיע רחוק, קבעה בפסקנות כשסיפר לה שהנדסה היא המקצוע האהוב עליו.

    הוא מיעט לפקוד את ביתה לאחר שנשר מבית הספר במהלך י"א . כיצד יכול להתרכז בלימודים ולהתכונן לבגרויות בבית צפוף מלא בילדים מצווחים שהוא מופקד על שלומם? אחותו הבכורה נמלטה ממנו כשרק מלאו לה 18, התחתנה עם החבר הראשון שלה והשאירה אותו אחראי על אחיו הצעירים עד לשובה של אמם לפנות ערב, הרוגה מעייפות וכבוית עיניים. הוא ערך קניות, ניקה וקצת בישל, ניסה ככל יכולתו להקל עליה, והיא הכירה לו תודה על כך. אבל בעיניה העצובות של סבתו התקשה להביט. 

   הוא הדיר רגליו לחלוטין מביתה בשנתיים האחרונות, מאז שגם ניסיונותיו להשתלב בעבודה כלשהי נכשלו, מאז ש.....  שוב לא הצליח להישיר מבט לעיניה. ודווקא כעת, מאז מותו של סבא, היא בודדה יותר מתמיד. אבל יש לה בנים ובנות, הם מבקרים אותה ודואגים לה, היא לא זקוקה לו - תירץ לעצמו.

   רפי החנה את רכבו מול ביתה. ראה אותה מיד משעבר בשער, שרועה על כיסא נוח ברחבת הכניסה, עיניה עצומות. כמה קטנה, קשישה ושברירית נראתה לו פתאום! היא חשה בנוכחותו ופקחה עיניים. עיניה הכהות נפערו בהפתעה, חיוך נולד, התפשט על שפתיה והאיר את פניה באור גדול ובה בעת פנינים שקופות פרצו מעיניה ופלסו נתיבים במורד לחייה הקמוטות.