לוכדת החלומות

אמה של ניקול חסרת אונים, הילדה כבר בת שבע והיא אינה מצליחה לזכור מתי בפעם האחרונה הצליחה לעצום עיניים ולישון.
היא מהלכת כסהרורית משך כל היום, בוהה באויר. עיניה נפוחות והיא נראית עצובה וכל כך עייפה שכבר אין לה כוח לדבר. המשפט היחידי שהיא מוציאה מפיה הוא "שיהיה לך חלומות טובים...", לא סתם היא בוחרת במילים האלו, מאז שנולדה ניקול היא חולמת בלילות חלומות ביעותים ומתעוררת משנתה כשהיא צועקת ומזיעה. עד גיל שלוש היא עוד היתה מחייכת לפעמים, מאז היא שקטה ועצובה.
נדמה שאין לה כוח לחיות יותר.
אתמול בלילה היא עצמה את עיניה למשך 10 דקות ואז החלה לצעוק "מא...אמא..אמא..." בטרם הקיצה, ככה זה בכל לילה.

חברה הציעה לאמה לפני כשנתיים לקחת את ניקול הקטנה לרב, שיבדוק מה קורה איתה ואולי יברך אותה. היא מאמינה שהדבר יכול להועיל, גם כך המצב רע מאד ודאי לא יגרם כל נזק.
אמה של ניקול לא מאמינה ברבנים. היא לא מאמינה בכלום מאז איבדה את בעלה. ניקול אפילו לא זכתה להכיר את אביה, אמה היתה בחודש השביעי כשהודיעו לה שהוא נפל את מותו כשעבד על פיגום בגובה 7 מטרים. עד היום לא יודעים מה בדיוק גרם לכך. היא אינה מאמינה בכוחות נסתרים, ניקול היא כל מה שמחזיק אותה בחיים.

החברה סיפרה לה על רב גדול ומקובל מהצפון, היא התקשרה לפני מספר ימים ושוחחה בקצרה עם אחד משליחי הציבור שלו,  בבוקר המחרת הן נסעו אליו.

אחרי שלוש שעות נסיעה הן הגיעו לשכונה עתיקה בצפת. נראה כי כל עידן המודרניזציה פסח עליה, כמעט ולא היו שם כלי רכב והטכנולוגיה פשוטה למדי, אפילו עיתון היא לא הצליחה למצוא בקיוסק הקרוב, אמרו לה שיש עדכונים בלוחות המודעות בסביבה. היא לא שמעה מקלטי טלויזיה מהבתים למרות שהשעה היתה שעת צהריים והאנשים לא הסתובבו עם טלפונים סלולריים, מקום מוזר. ניקול רק בהתה באויר, כרגיל.
היא קנתה שני כריכים, ניקול סרבה לאכול, היא היתה עייפה מאד. בחודש האחרון כמעט שלא הכניסה דבר לפיה, מלבד מים היא הסתפקה בפת לחם קטנה מדי פעם. מרוחה בכלום.

הן המתינו בתור שהשתרך משך כמה שעות ולבסוף נכנסו אל הרב. הוא הביט בהן מבט קצר ואז השפיל את עיניו. האם היתה נבוכה והירהרה כיצד תספר ומה עליה לומר, אך הרב קטע את מחשבותיה כשאמר לפתע "הילדה מקוללת, זו קללת ההיפוך" ולא את ניקול קיללו כי אם אותה עצמה. הוא צדק כשאמר לה שהכירה את אביה של ניקול באמצעות חברתה, החברה ההיא אהבה אותו בסתר ליבה וכשהשניים החלו להיפגש היא הטילה עליהם קללה. מהות הקללה היתה שככל שצד אחד ימשך השני ידחה ואם ביום מן הימים יצליחו בכל זאת להחזיק בקשר, אחד מהם ימות.
האם לא האמינה למשמע אוזניה, הדברים היו אמת לאמיתה, הקשר שלה עם אביה של ניקול היה רצוף קשיים והיא הכירה אותו על ידי חברה. הרב הוסיף שהם היו זיווג משמיים לכן הצליחו בסופו של דבר להתאחד, אך הקללה עברה לניקול.
ניקול רדופה, בכל פעם שהיא מאחלת למישהו חלומות טובים, היא "לוקחת" את חלומות הביעותים לעצמה, היא לוכדת-חלומות.
הוא אמר שיתפלל עליה בכל כוחו ושבעוד שבוע עליה להטביל את ניקול במי הים משך שבע פעמים ובסיום התהליך עליה לומר בקול "חלום טוב חלום שלום", כשהיא נושאת עיניה לשמיים, רק אז הקללה תוסר.
הדברים האלו נשמעו לה מופרכים, אבל מה כבר יש לה להפסיד?

חלף שבוע נוסף של סיוטים. ניקול כבר נראתה כמו מת-מהלך.
האם הלבישה אותה בבגדים חמים והן נסעו אל הים.
הים היה שקט, ניקול הביטה בו בעיניים משתאות, הן קרנו לשם שינוי ושפתיה לבשו חצי חיוך.
עם כל טבילה במים היא נראתה רגועה ונינוחה יותר.
כאילו לרגע הזה חיכתה כל חייה. היא רצתה להעמיק יותר אל תוך הים אך אמה התעקשה שתישאר קרובה לחוף במים הרדודים.
טבילה שישית הסתיימה, האם נשאה עיניה לשמיים.
כשעמדה לצעוק את המשפט שמעה לפתע גל גדול, היא הסתכלה אל הים וחששה התאמת.
היא רצתה לרוץ להוציא משם את ניקול אך קפאה במקומה.

ניקול הביטה בה וקראה "אמא..אמא.." כשהיא נושאת את ידיה לשמיים. על פניה היה נסוך חיוך רחב כשהגל שאב אותה עמו למצולות. גשם כבד החל ליפול מהשמיים, מלווה ברקים ורעמים.

למחרת נכתב בכל כותרות העיתונים שהרב ההוא נפטר אמש במהלך שנתו. האם הקללה הוסרה כעת או שמא תוסיף לגבות עוד קורבנות?

"אמא,אמא, התעוררי", שמעה האם כשפקחה את עיניה...
ניקול בת השבע חיבקה אותה חזק ואמרה לה "חלום טוב חלום שלום".