ציפור הנפש {"האנשה"}

תמיד יש  פעם ראשונה

אף פעם                                                                        טליה   2.10

לא ספרתי  את העובר

על נפשי באופן כה אישי.

החלטתי, אין מנוס

מוכרח הכול לפרוס.

הכתיבה – אהבת חיי

היא המכתיבה.

אז יושב לי אל

מול הים,

חותך, נוגס בדג הטעים,

כמו שאני חובב

ומנסה לשלב הכול כפי שאני

א ו ה ב,

הים, הדג, הכתיבה,

ניתוח מאורעות חיי,

מסקנות ונימוקים

של דרך החיים.

עושה חשבון נפש

קצת פשטני

אבל אמיץ, לדעתי,

כי שונא צביעות

וחפץ להיות אמיתי.

היא הייתה ועודה אהבת

חיי,

בלעדיה אני מרגיש חסר

ואיני יכול לתפקד

באופן אחר.

תמיד חוזר אליה,

לצידה כותב וחוקר,

את ספריי תמיד

לידה מחבר.אתה אני

אמיתי,

כנה, אוהב ונהנה.

ואז זה קורה לי,

פתאומי,

ואפילו לא עקבי.

קם בי הצורך

"לצאת מעורי"

נפש נוספת שלי.

ואני צריך לפרוס כנפיים

ולעוף,

למקום אחר,

להסגר, לא לדבר

שקט. שלווה.

לפגוש אנשים אחרים,

מחיים אחרים,

מדברים שפה אחרת,

שונה.

והנה באותה גיחה,

שלפני כחצי שנה,

קרה משהו

שמעולם לא קרה.

פגשתי בה, אקראית

לא מתוכנן.חוויה כזו

לא קרתה לי מזה עידן.

מייד במבט ראשון בה,

היה מובן שכאן

צומח לו רומן.

ללא אומר ומילים

מיותרות,

החבור היה כפי

שציפיתי,

וצריך להיות.

אני השותק, זורם ומעט

מדבר,

חובק ואוהב באופן אחר.

סוג אחר של חיבה

ותשוקה,לא אותו אופן

של אהבה.

אולי זה הסתיו והאביב.,

אני הסתיו והיא האביב.

עד ששוב זה קרה,

פתאומי, לא עקבי.

רציתי את אהובתי

בחזרה.

אז עפתי לי

אל אהבתי ונפשי

התאומה.

הפעם הייתי כול כך

מתגעגע,וחשבתי שלא

יקרה לי שוב הצורך

לעוף לעולם,

ואוכל סוף סוף

לשבת ולהירגע,

אולי ייסורי הבגידה?

 ל א  אד ע !

אך מסרון אחד קצר

הוציא אותי

משרעפי,

"אני בהיריון !" היה כתוב.

הייתי המום, לטוב או לרע,

ל א  א ד ע  !!

יושב על החוף, נוגס בבשר

הדג וכותב,

מנסה לשלב כל מה

שאני אוהב,

והנה עוד נספח,

פרי אהבה מאישה

שעליה החלטתי לוותר,

וכל זה מבלבל,

מסחרר,

עד כי חזי בי    עומד

להתפוצץ,

מ א ו ש ר  או  מ ח ר ד ה ?

איך אגלה לאהובתי

שלא יכלה ??

ואקרע את נפשה ?

ילד ? צאצא ?

איך יוכל

להשתלב בחיי ?

איכה אתן לו את כולי.!

איך אשלים

עם ציפור נפשי ?!

ואז אני נזכר     

בדרך חיי:

"אין דבר העומד

בפני הרצון!"

זוהי הזדמנות אחרונה

לחוות אבהות

שהדחקתי זה זמן רב.

ובעצם יודע

שאוכל להתגבר

על הכול!!

ונזכר במילות שירה

של נעמי שמר

האהוב עלי:

"אני גיטרה,

הרוח מנגן עלי

בחילופי עונות,

מישהו פורט עלי,

בחילופי מנגינות!

"אני גיטרה,הייתי

פעם עץ אולי,

ובתיבת התהודה

אני זוכר את כל

מי שניגן עלי,

ואומר

ת ו ד ה ."

וכמו אותו עץ, אומר תודה

על מה שקרה,

פורש את כנפי השחף

המאפירות  משהו,

וסח תודה לנפשי

החצויה והחופשייה

לחוות את כל שהיא

חפצה.

הללויה.