הצרפתייה

בחורה קטנה ועדינה, צרפתייה, זהובת שער עם צמה קטנטנה. הייתה דומה יותר לילדה. רצינית כזאת, הבעת פנים קפואה ונשלטת. בת 23, היא אמרה.

 ישר קלטתי אותה מכל המסיבה.

- אנחנו אנשים שונים.

- כמובן.

- אני מחפשת בחור רציני. זה מה שאני צריכה.

- אין ספק.

עיניה גדולות, ריסים מודגשות, שמלת קיץ קלילה. ממש ילדה, חשבתי.

- אני רצינית. לא מתאים לי משחקים. אני רוצה, איך אומרים, חתן לתמיד?

עברית שלה היתה עם מבטא, בקושי דיברה. שמלתה התנוססה באוויר הלח, תחת שמי לילה שרבי. מהמרפסת רואים אורות של העיר הגדולה, מטוסים באים מהחשיכה.

- אמא שלי גם אמרה. היא בצרפת. בפעם האחרונה זה לא הלך. מאז אני לבד.

- בואי נברח מהמסיבה. יש אירוע אחר, בחיפה.

התבוננה בי בספק.

- איך אחזור למרכז, תחזיר אותי לכאן?

- לא, הלילה לא. נישן אצלי בדירה, מחר נרד בחזרה.

-אההה ???

- .. ותוכלי לישון בסלון. לא, אפילו אפנה לך את חדר השינה.

אשחק אותה ג'נטלמן עד הסוף, כרגיל.

- יש לי נוף מדהים, רואים את הקצה של הים.

- טוב, אבל כבר לא מאוחר?

- עוד נספיק.

כבר באוטו שאלה:

- בטוח, לא תנסה שום דבר? אחרת לא נסע.

בבוקר למחרת התעוררנו מאוחר. השמש תלויה גבוה מעל המפרץ. קופסת סיגריות מעוכה, כוסות ריקים על הרצפה וערימת בגדים ליד המיטה, שלי ושלה.

- תשמעי, החמיץ החלב.

- היה לך חתול?

- כן, הוא ברח.

עמדה ערומה מול חלון, מציצה דרך הטריז. בחוץ, גגות מוסכים, כביש מהיר ובתים עזובים.

- יש שם לשכונה? – שאלה.

בלילה דיברנו. אמרתי, לא יהיה לה רע.

- לא היו לי הרבה גברים.

- לא נורא.

עמדנו מול המיטה. פשטתי את בגדיה לאט, עם רגש וחמלה. נהנה מכל שכבה דקה, מנשק בצווארה. היא הייתה ממש קטנה, רזונת, כולה לבנה. בחושך מוחלט ראיתי את עורה. חלקה ועדיין צעירה. ביישנית, שקטה. כמעט, כמו לבעול בתולה.

 תמיד שואל את אותה השאלה הדפוקה.

- טוב לך?

היא נאנחה.

- את יודעת שאת יפה?

- מודעת.

כה חכמה. סיפרה, שהיא משכילה.

- איך שאתה חי, לא מתאים לי.

- כמובן.

היום היה חם, השרב לא נשבר.

- מתי ניסע חזרה?

קמתי עם בחילה. בראשי נישאתי הד עמום. הפה יבש כמו מדבר. החום, החנק, השרב.. נשרטתי עד זוב דם, הצוואר כאב במיוחד. התבוננתי בראי. ליד גרוני מצאתי נשיכה כפולה, עדינה.

2005-2006