עשב שוטה

אם הייתי שוחה בים של דמעות  לא היה נושר כל הכאב שעל הלב ,

לפעמים  צללי הלילה הטובעים בים של חושך לא מאירים כל דרכי גלים ,,

גם אם שוטפים הם כל עול מהפנים עדיין נותר לו דבר מה ששורף בעיניים ומזיל מהן דמעה מלוחה ,

והיא נשמטת מפסלת לה דרכה אל עומקי הים , ככל שכחול הוא  ככה עמוק הוא הכאב שהוא נושא  ,כי דמעות באשר הן לא חדלו ליפול אל משכוניו .

דמעות של אושר דמעות של עצב ,

נשפכו כמי נהר אל היאור  הגדול , אם היה לי לו אחד שיכל היה להטמיע בי כל דמעה של אושר וודאי היה צבע ימי כצבע שנושא עימו ברכת השמש בהיר כמו היום , שמח כאדם רונן  שזכה לו זה עתה בבחירת ליבו .

אך אני נשאתי בלבבי אחד שכזה , צבעו מטעה,  תחילה  היה  בהיר כים ביום שמש אך  ,עם חלוף הזמן  טעמו ניכר  בין שפתיי מלוח כעשבי אכזב אשר נקרו להם בצל מידבר , ללא רשות  , ללא טעם רק מוטלים להם באמצע לב הסהרה ואינם נותנים דבר .

 עשב שוטה , עשב מוטה , עשב אשר ממית כל חי במעונו .

 עשב שוטה לי היית לא מים ולא נהר , לא ים כחול בעת זריחה אלא ים אפור בעת שקיעה .