כשהקיום הוא משגה, כשהמהות היא טעות

איך זה לקום בבוקר

ולדעת שכל קיומך הוא טעות

להרגיש איך המהות מתערפלת

ואין ממנה שמץ של אמת קדושה

איך זה להביט במראה ולא לראות שם אף אחד אחר?

נוסע בזמן

בין הבדיון לחלום שלעולם לא יתגשם

מחפש את המפלט

מזיכרונות שלא עוזבים לימים שעוד יבואו

לקחת אותך בחזרה

לעמוד מול הפנים המחייכות

ולומר להם את האמת הגדולה

אין כאן לאן לברוח,

יש מקלטים רק בנשמה

נכנס עמוק, מסתתר ומתפלל

שאיש לא ישמע, שאיש לא יראה

כותב את השורות כדי להשאיר משמעות

אחרי שתבוא ההיעלמות הגדולה

איך זה מרגיש לקום בבוקר

אל אשמה שלא מרפה

אל כאב שאי אפשר כבר לקלף

האש בוערת, והכל נשרף לאט

השיטפון לא מכבה שום דבר

המהות היא טעות

הקיום הוא משגה

זה לא היה אמור לקרות

ויש מי שמשלם את המחיר

אי אפשר להסתתר מזה

הם לא יאמרו לך מילה

הם לא יחשבו

כמה טוב יכול היה להיות

אם שום דבר לא היה קורה

אם היו עוצרים את זה בזמן

הם הפסידו הכל בלי להמר על שום דבר

איך זה מרגיש

הקיום הוא משגה, המהות היא טעות

שום דבר לא יסתדר יותר לעולם

עומד מאחורי דלתות נעולות

מסתתר בתוך החדרים

מבקש לצאת מהתודעה

להיעלם ממראות היום

איך זה מרגיש

לחיות עם האשמה

שהקיום הוא משגה, המהות היא טעות

והרווח הוא הפסד שלעולם ייעלם