הֲכִי [מוקדש לחג הקציר ולקיבוץ (שלי) שעדיין חוגג אותו בגאווה]

הֲכִי טוֹב אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַקִּבּוּץ

אֶת הַמִּלְחָמָה, אֶת הַבֻּסְתָּן

אֶת הַגִּיּוּס והָשִיבּוּץ

אֶת הַצְּרִיפִים שֶׁנִּקְנוּ יְשֵׁנִים

אֶת חֲפִירוֹת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר

אֶת הָעֵצִים שַׂמְתּוֹ זְקוּפִים

וְאֶת נוֹהָגֵנוּ, הַנִּפְסָד, לַעֲשׂוֹת אֶת הָאָסוּר

הֲכִי טוֹב אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַקִּבּוּץ

אֶת הַמְטֻפֶּלֶת, וְשׁוֹמֶרֶת הַלַּיְלָה

אֶת בֶּגֶד הַהֲקָמָה וְאֶת הָקוּנץ

אֶת הַמַּטָּע וְהַפַּרְדֵּס

אֶת שָׂדוֹת הָאֲפוּנָה

אֶת הַטְּרַקְטוֹר הַנּוֹסֵעַ רֶבֶרס

וְאֶת פֵּרוֹת הָעוֹנֶה

הֲכִי טוֹב אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַקִּבּוּץ

כִּי טוֹב בּוֹ לְהִזָּכֵר

שֶׁטּוֹב הַפָּנִים מֵהַחוּץ

אֶת בִּתִּי הַיְלָדִים

אֶת השוֹטֶטוּת בַּבֻּסתַן

אֶת הַפְּרִיצוֹת לְמַחְסָנִים

אֶת זוֹ הַיֹּלְדוֹת המְאֻשֶּׁרֶת, מִן הַסְּתָם

הֲכִי טוֹב אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַקִּבּוּץ

הֲכִי

©כי בלי קמח אין תורה