הרקיע הרדום

הרבה זמן לא דברתי, הרבה זמן שאלתי אנשים "הכיצד?", אני אוהב אותך תמיד.. ואני אשמור עליך לעד.

התקוות היו גדולות כלפי האיש עם המגבעת האדומה על הראש, הוא היה גבוה, מבוגר, היה לו שפם ענק כזה, ועיניו היו ירוקות "אתה יכול לעזור לנו?!" צעקתי אליו מהצד השני של הגשר "אסור לי!" הוא החזיר "למה?!" צעקתי לו בחזרה "כי מר פלקנסון יחבוט לי בראש!" הוא השיב לי בצעקה "אנחנו מבטיחים לא לגלות למר פלקנסון!"  , "אבל הוא כבר יודע!" הוא צעק לנו "מאין לו לדעת את זה כבר?" "כי הוא איתנו.." "איפה הוא?!" "משחק שח עם גברת רושס על ראשי" אבא הרים אותי על כתפיו ואמר לי לנסות לראות אם הוא דובר אמת, הסתכלתי על ראש מגבעתו, ואכן ראיתי שמה, שני אנשים קטנטנים יושבים על כסאות מול שולחן שח ומשחקים להם, אמרתי לאבא לזרוק אותי אליהם בכדי שאוכל לדבר עם מר פלקנסון שיביא לנו לחצות את הגשר ולהגיע למיטה, אבא אמר "בסדר" וזרק אותי בדיוק על מגבעתו.

בינתיים ירון התחיל לחייך בזמן השינה ואז הפסיק, נראה לרגע רציני והתחיל לבכות.

"בבקשה" אמרתי למר פלקנסון "תביא לנו לחצות את הגשר" "מט!" "צעקה גברת רושס "לא!, לא שוב!" הוא צעק וחבט בשולחן וכל השחקנים נפלו ארצה "טוב מר פלקנסון, אתה חייב לי ממתק שוקולד" היא אמרה וחייכה "אבל הבאתי לך כבר את הכל, לא השארת ממני כלום" "אין מה לעשות, הבטחה זאת הבטחה" היא אמרה וחייכה "מצטער שאני מפריע לכם באמצע" אמרתי "אבל אתה חייב לאשר לאיש עם המגבעת לתת לנו לחצות את הגשר"

ירון היה נראה עצוב, גופו התקרר וראשו הסתחרר, לפתע היה נראה שדמעה זולגת לו מעיניו אף שהם עצומות. רפאל ידע על זה, בגלל זה הוא התעקש נורא לחצות כבר את הגשר.

"טוב, אני אביא לכם לחצות את הגשר, אבל יש לי תנאי" אמר מר פלקנסון "מה התנאי?" "התנאי הוא, אם תצליח להביט במראה שאני אביא לך ואתה לא תראה בה הפוך" "אבל איך זה אפשרי?!" שאלתי אותו "תנאי זה תנאי" הוא אמר לי "טוב, תביא את מראה!" צעקתי ואפי הפך לעגבנייה פתאום "יו!, למה אפי הפך לעגבנייה?!" שאלתי "למה הוא הפך?, כי פה לא צועקים!" מר פלקנסון השיב.
הבטתי במראה שהייתה אדישה לשקף את דמותי בה, כאילו הייתה לה אישיות משלה, הבטתי לה בעיניים ואמרתי לה שאם היא תשקף אותי הפוך אני יחזיר אותה להיות חול של ים וילדים קטנים יעשו בה קקי. היא כמובן נבהלה ולא שקפה אותי הפוך "יש, הצלחתי!" צעקתי והפעם אוזניי הפכו לענבים "סליחה" השבתי "עכשיו מר פלקנסון, אתה מביא לנו לחצות את הגשר" אמרתי לו, הוא אמר "טוב" והביא הוראה לאיש עם המגבעת האדומה לחצות את הגשר מהתמונה שעל הקיר לראשו של ירון.

רפאל ואבא שלו הגיעו לראשו של ירון, ישבו על מצחו, רפאל הוציא מכיסו את אגדת הפסח וקרא ממנה כמה דברים לירון, אחרי זה הוא נכנס לתוך אוזניו וצעק לו שיתעורר כבר, שהחיים לא כאלה מוזרים כמו שהוא חשב לפני שהוא נרדם, שהוא חייב לדעת מזה לאהוב, ושאלוהים יצר רגש מיוחד שקוראים לו קנאה.

לפתע פניו של ירון הפכו שלוות נורא, הוא חזר לחייך ומתוך שנתו אמר

"הרבה זמן לא חלמתי שאני ישן כל כך הרבה, אין פה ציפורים והדבר היחד שעף פה זאת המחשבה על שעון עם כנפיים שעושה לי כל הזמן את המצב יותר ויותר מוקצב".