אלף מיתות ועוד אחת

אלף מיתות

אלף מיתות,מתתי בחיי

אך המיתה הקשה ביותר

היתה    איתך.

לך מארצי ממולדתי,כל העולם פרוש לפניך

אל תתהלך בחוצות עירי,כחתול אשפתות רעב

ריח גופך דבק לעורי,ובמברשות ברזל אגרד מתוכי

בחלומותיי אל תופיע,גם אם נשמתי תקרא לך.

אלף מיתות ועוד אחת,מתתי בחיי

מילאתי בורות בעפר,למלא בחלל שנוצר

גידרתי גדרות תייל,לבל  ייכנס אחר.

את דמותך מחקתי בחול הים

גליי  הים נשאו את שמך לאוקינוסים רחוקים

חי אתה,ואני מתתי  עוד בחיי

כף המאזנים הוכרעה   במותי, ובחיי אשמתי

עומדת על דוכן ,אשמה באהבתי

שיפטו,וסיקלו אותי

ממתי אלף ואחת מיתות

ועוד אחת ,לא ישנו דבר בחיי.

חי אתה,ואני  רק נושמת ,בלעדייך.