קארמה

עבר עלי יום ארוך ומתיש, הייתי גמורה מעייפות שכבר בקושי הצלחתי להחזיק את העיניים פקוחות..
ביליתי כל אותו היום בנסיעות, מראשון לב"ש, מב"ש לת"א ומת"א תפסתי רכבת לכפ"ס. כמה אני שונאת נסיעות, במיוחד באוטובוס, הצפיפות והריח גורמים לי למגרנות וסחרחורת נוראית, פעם אחת כמעט איבדתי שיווי משקל כשבאתי לרדת מהאוטובוס ואז המליצו לי על כדורים שעוזרים אבל אני ממש אנטי אז למדתי להתמודד עם הנושא בדרך הקשה, נסעתי ונסעתי..נו טוב, לפחות היום, עם כל הוותק שצברתי בדרכים, הצלחתי להיגמל מהבחילות, גם כן משהו..
בכל אופן, הבה ניגש לעניין האמיתי שלשמו התכנסנו כאן, חח..

עליתי על הרכבת לכפ"ס וסקרתי את הספסלים, רציתי לשבת לבד אבל כולם כנראה כבר חשבו על זה לפני.. בלית ברירה התיישבתי מולו, יותר נכון נזרקתי והשתדלתי להתחמק מקשר עין.
תפסתי טרמפ על ההזדמנות הראשונה שהנייד שלו צלצל ועצמתי עיניים..
קמתי מוקדם באותו הבוקר והייתי כל כך עייפה שנרדמתי תוך דקותיים.
ואז הגיע החלק המעניין, ההזוי, המוזר או איך שתקראו לזה, אני עדיין לא מצליחה להבין את מה שקרה.
הבחור הזה שיושב מולי ברכבת פתאום מחליט לצוץ לי בחלום! מה הוא קשור עכשיו? ומה פתאום אני חולמת עליו??

החלום (שנראה כל כך אמיתי):
הוא מתבונן בי מכינה לו קפה במטבח, אני מרגישה את המבטים שלו בוחנים אותי מכף רגל ועד ראש ומחייכת לעצמי.
הוא ניגש אלי מאחור ולופת אותי חזק בזרועותיו..הוא נושק בעורפי, נשיקות חטופות ורכות, נעשה לי חם..
אני מסתובבת אליו והוא לוחש לי באוזן: "לא רוצה קפה, רוצה אותך" וטורף את שפתיי בתאווה, הוא מעביר את ידיו על גופי ומסליק לפתע יד אחת מתחת לחולצתי.. הוא מעביר אותה על שדיי ואט אט גולש אל בטני ואז הוא נצמד לירכיי ומרים אותי...
אני אומרת לו: "גיא, נו לא עכשיו, מה עם הקפה?" אבל הוא מתעלם ומחייך אלי, הוא לוקח אותי לסלון ואנחנו מתנים אהבה, נאנחים מעונג, מתמזגים. אני מגיעה לסיפוק והוא מתבונן בי ולוחש: "אשתי היקרה, אני עדיין מאוהב בך ממש כמו בהתחלה"..

מה קורה כאן לעזאזל?? אני בכלל לא מכירה אותו! ומה פתאום אני חולמת על גבר זר שזה עתה ראיתי ברכבת? ועוד כשאני בדרכי לאקס המיתולוגי, זה ששבר את לבי לפני שנה ואני עדיין נפגשת איתו מדי פעם כי אני לא מצליחה להרפות..
כבר שנה שאני מתעלמת לחלוטין מגברים אחרים, רק עומר ממלא את ליבי, אני מוכרחה להתרכז בו עכשיו, הוא בטוח ישכיח את הזר הזה ממחשבתי!

אני מתאמצת כמה רגעים ומגיעה סצנה חדשה:
אני צועדת בים, חבוקה עם עומר ואנחנו מטיילים עם כלבה האסקי-סיבירית לבנה, אני אוחזת ברצועה ופתאום היא מתחילה לרוץ לי.. אני מתקשה לעצור אותה ואני מביטה אליו בחוסר אונים. לעזאזל, זה לא עומר! שוב גיא? מה קורה כאן??
אני לא אומרת לו כלום אך הוא מבין מיד, הוא לוקח את הרצועה מידי וצועק לה: "לונה, תעצרי!" היא נשמעת לו מייד.
אנחנו מתיישבים על ספסל, השמש שוקעת אל הים והוא אומר לי: "אל תדאגי, אני תמיד כאן".
אני חייבת לעצור את זה ולהתעשת!!!

אני מתעוררת בקושי ומוצאת אותו מביט בי בחצי חיוך ושותק. הוא נראה נבוך מעט..
אלוהים, כמה רוך יש לו בעיניים, הוא נראה ממש כמו בחלום שזה פשוט מפחיד!
עבר עלי יום ארוך מדי..

תחנה אחרונה, הרכבת נעצרת. אני מרגישה סחרחורת קלה, מחכה דקה ואז מרימה את התיק וקמה ללכת. ביציאה מהרכבת הוא נתקל בי מאחור, אני מסתובבת והוא מחייך חיוך מבוייש ואומר: "תסלחי לי אני סובל מסחרחורת בנסיעות", אני מחייכת ואומרת לו: "זה בסדר, זה קורה גם לי"
אני פונה ימינה לכפ"ס והוא שמאלה להוד השרון.
אני מתרחקת כמאה מטרים ומהרהרת לעצמי "איזה יום מוזר".. לפתע אני שומעת מאחוריי קול קורא: "היי, חכי!".
הוא צועד לקראתי במהירות ומגיע מתנשף.. הוא שותק כדקה (שהרגישה כמו נצח) ואז הוא אומר לי: "אל תשאלי אותי למה, כי לי עצמי אין מושג, אבל יש לי תחושת בטן שאני פשוט מוכרח להכיר אותך". אני שותקת.
"נעים מאד, שמי גיא", הוא שולח יד לעברי, אני לוחצת את ידו ביד רועדת.
"אני בתאל, יכול להיות שהכרנו או שהצגת את עצמך לפני?" אני ממלמלת, עדיין בהלם.
והוא משיב: "לא, זו הפעם הראשונה, אבל אני מקווה שיהיו עוד הרבה" ומחייך, אלוהים, כמה הוא יפה..
הוא מספר לי שהוא סטודנט בן 25 ואני אומרת לו שאני בת 27, הוא צוחק ואומר לי: "מה זה משנה, אני עדיין מתעקש בתוקף להכיר אותך!"
אני עונה לו שאני ממהרת לחברה והוא מבקש את מספר הטלפון.. כבר שנה שלא מסרתי לאף אחד את מספר הטלפון, אבל נו שיהיה, מסרתי.. אל תשאלו אותי למה, אולי סקרנות, אולי כי נשבר לי מעומר ואולי כי אין לי מושג בעצם..
נפרדנו לדרכנו. זה היה הדבר הכי מוזר שקרה לי בחיים!
איך ידעתי ששמו גיא? קארמה מטורפת..
תהיתי לעצמי אם כל מה שקרה היה אמיתי, אז המשכתי לצעוד קצת, הסתכלתי לשמאלי ולימיני לוודא שאף אחד לא מציץ ואז צבטתי את עצמי, אאוצ'! :)