שגרה.

חמש דקות אחרי שפמלה אנדרסון התחילה ללקק לי את הפרצוף הבנתי שאני חולם,

פקחתי את עיניי וזה היה "חתול" הכלב שלי, "דיי כבר חתול" אמרתי והעפתי אותו ממני, הסתכלתי על השעון שנמצא על השידה שלי והוא הראה לי שהשעה היא 06:00 בבוקר!, חתול המשיך ללקק אותי ואני העפתי אותו ממני "דיי כבר חתול!" צעקתי עליו, אך אותו זה לא הרתיע והוא המשיך לקפוץ עלי והתחיל לילל ולהראות סימני מצוקה של פיפי. טוב כשאין מה לעשות, אז אין מה לעשות.

אז זרקתי על עצמי איזה טרייניג , חגרתי את חתול ברצועה שלו ויצאתי מהדירה.

כשהתחלתי ללכת בחדר המדרגות לפתע הבניין התחיל לרעוד ורסיסים של בלטות צנחו לי על הפנים. מוזר, אבל אני מבין את זה.. כל הבניין הזה עשוי מלגו.

אז סיימתי לרדת מהבניין וחתול התחיל עם כל הקטע של לרחרח איזה מקום להרים עליו את הרגל ולהשתין עליו,  אני הסתכלתי עליו מרחרח את כל הדשא עד שלפתע הוא התחיל לנבוח ורץ לאחד השיחים "חתול!, דיי אין לי כוח שתתחיל לרדוף אחרי חתולים על הבוקר, בוא תשתין ונחזור לישון!" צעקתי והתחלתי ללכת לכיוונו כשלפתע הוא יוצא מהשיחים כשהוא תופס משהו בפיו "חתול מה זה?!" צעקתי עליו ורצתי אליו, חשבתי לשנייה שזה סתם איזה מקל עד לשנייה שהגעתי עליו והסתבר שזה משהו אחר לגמרי.

"חתול פויה!, תירק!" צעקתי עליו כשקלטתי שהוא מחזיק בין קוטלי שיניו בוהן של בן-אדם.

הסתכלתי על הבוהן שהייתה חיוורת לגמרי, ולפי הגדול שלה אפשר להבין שהיא של גבר,

הבוהן ענדה טבעת מזהב כשיהלום גדול צרוב בה.

לפתע שמעתי מכונית עושה חריקה חזקה על הכביש ולאחר כמה רגעים פיצוץ הקפיץ לי את הלב והוריד לי אותו לתחתונים, חתול התחיל להשתגע, מה לעזאזל קורה כאן?!.

רציתי לכיוון הכביש, רציתי להזמין אמבולנס אבל הפלאפון שלי היה בדירה,

הגעתי למקור התאונה וראיתי שני מכוניות בוערות מרוסקות זה בזה, האש הייתה חזקה מאד כל כך חזקה עד שבקושי הצלחתי להביט בה. אחרי כמה רגעים שמעתי ניידות משטרה ואמבולנסים מגיעים.

משהו קרה פה הלילה, משהו מוזר מאד.

עוד חצי שעה השעה תהיה שש ואני יסיים את המשמרת לילה שלי ברכב הבילוש שלי בין השכונות, אנשים רבים חושבים שהכל ברור מאליו, כשהם יתעוררו עוד חצי שעה עם הכלב שלהם להשתין, או כשהם סתם יצאו לריצה בין השכונות, הם לוקחים את המציאות הזאת ואת השקט הזה למשהו כל כך נורמטיבי, הם לא יודעים כשכל לילה כשהם הולכים לישון יש אנשים שהעבודה שלהם זה להישאר ערים כל הלילה ולשמור להם על שנת הלילה הכל כך רגועה וכל כך מובנת מאליה שלהם.

הם אינם יודעים שיש מלא דברים מאחורי הקלעים שמשארים אותם בטוחים.

אז אני עושה סיבובים עם הרכב ליד איזו שכונה כשלפתע אני רואה במדרכה לידי שני אנשים עם מראה ערבי וחשוד,אני לא טיפוס גזען, אבל בשניים האלה היה משהו ממש מוזר,

שניהם לבשו לבוש שחור מכף רגל עד ראש, ערבי אחד תפס בידו קופסה שחורה וגדולה, ואילו השני החזיק שני גרביונים שחורים, כאלה כמו של פושעים.

אז עצרתי לידם, בשביל לשאול אותם מה הם עושים פה בשעה כזאת, ואיך כשנעצרתי זה עם הקופסה רץ לכיוון מכונית שברולט לבנה והשני החל לרוץ גם הוא.

טוב. אז יש לי חשודים, הולך להיות מעניין.

אז הודעתי על זה בקשר והתחלתי במרדף אחריהם, כשלפתע זה בלי הקופסה הוציא נשק ממכנסיו והתחיל לירות לכיווני, אני ישר יצאתי מהרכב והתחבאתי מאחריו,הוצאתי את נשקתי מהחגורה שלי, הצצתי בשביל לראות איפה הוא וראיתי שהוא מתחיל לרוץ, קמתי והתחלתי לרדוף אחריו כשלפתע ראיתי אותו מתחיל לרוץ על חומה כזאת, הוא הרים את ידיו, אני יריתי לכיוונו ופגעתי לו ביד וראיתי שהורדתי לו אצבע, "עצור!!" צעקתי לעברו הוא השתתק ובא ליקרתי, ניידת אחת של משטרה הגיעה, הסברתי לה את המצב, השוטר אזק אותו ולקח אותו, לפתע ראיתי את המכונית של החבר שלו באה לכיוון שלנו, אני נכנסתי מהר לרכב שלי, הורתי לשוטר לברוח מייד כי יש חשד למטען חבלה ברכב שבא לכיוון שלנו.

נכנסתי לרכב וחשבתי על זה שלא משנה מה יהיה עכשיו, אני יודע שזה מה שאמרו לקרות.

התנעתי, שמתי על הילוך, נתתי גז ונסעתי גם לקרתו.

בסרטים בדרך כלל היו רואים את הקטע הזה מהאוויר, שני מכוניות האחת לבנה והאחת אדומה שבאחד מהם יש "איש רע" ובשני יש שוטר מתקרבות זאת לזאת במהירות והולכות להתנגש,

היו מראים לכם את הנסיעה מהירה מאד, ואילו את ההתנגשות בסלוא-ומושן  מגניב, וכל הקהל

היה צועק "וואו!, איך אני אוהב את האפקט הזה!"

אז זה לא היה ככה,  ההפך הוא הנכון, הנסיעה לקרתו הייתה איטית מאד, אף פעם לא ידעתי כמה אפשר לחשוב 5שניות אחרונות, משפחה, ילדים, חברים, שירים, ציורים, תוכניות לעתיד שרציתי לעשות, והכי על כמה שאני הולך להיות גיבור והאנדרטה שלי תקום באמצע הכביש הזה ויונים יחרבנו עליה.

ואילו החריקה שהוא עשה והבלם שלי שלא פעל באותו הרגע היה מהיר נורא.

הרבה אנשים לוקחים את המציאות שלהם כמובן מאליו,

אני כבר לא.

ירון עמד כשהוא מחזיק את חתול בעזרת הרצועה, מסתכל על כל האש שפורצת לכל עבר, מנותק ממחשבות ומוכה איימה, כן הוא הבין לפתע, וגם החל קצת להעריך את מה שיש לו ביד, את חתול, ואולי מעבר לזה.