"הייתי בת 11 כשנוצלתי מינית על ידי קרוב משפחתי. במשך שבע שנים הוא ניצל אותי מינית. זה היה הסוד שנצרתי בליבי במשך 30 שנה ושלח גרורות שפגעו בכל תחומי חיי. לא סיפרתי את הסיפור שלי לאיש, משום שלא היה לי למי לספר. האיש הזה היה הדמות הראשונה שהתייחס אלי כאדם מבוגר. הכרתי אותו כשהייתי בת תשע. סייעתי למשפחתו בגידול הילדים. מן הסתם גם נשארתי לא אחת לישון אצלם בדירה. הוא היה האוזן הקשבת שלי. הוא תמך והקשיב, חיבק ונישק. מהר מאוד זה הגיע למיטה שלו. זה נמשך שבע שנים. שלושים שנה שמרתי על הסוד הזה".

כך מספרת עטליה חייט (54), תושבת ערד, שאחרי שלושה עשורים החליטה לשבור את קשר השתיקה. לפני כ־12 שנים נחשף סודה לאחר שפנתה לסיוע במרכז הסיוע לנשים נפגעות תקיפה מינית ואלימות במשפחה - מסל"ן נגב.

אנשי המרכז, מציינת חייט, הם אלה שסייעו לה באיסוף השברים, בפתיחת דף חדש בחייה ובבניית עולמה הפנימי מחדש. באחרונה היא אף הוציאה לאור ספר פרי עטה, "להיוולד מחדש", המתאר את קורותיה, כולל את אותן שנים בהן חוותה את טראומת הניצול המיני ובעיקר את המסר ש"צריך לשבור את קשר השתיקה".

הפניות מתרבות, התקציב מצטמצם (צילום אילוסטרציה: רונן מחלב)

סיפורה של חייט הוא רק אחד מני אלפי סיפורים טראומטיים שחוות נערות ונשים בוגרות יותר כתוצאה מניצול מיני. למעלה מ־9,200 פניות של נשים במצוקה לאחר שחוו פגיעה מינית הגיעו בשנה האחרונה למוקד מסל"ן נגב. אלפי פניות מגיעות מדי שנה לקו הסיוע והחירום של המרכז. קרוב ל־400 נשים לוו אשתקד על ידי אנשי מסל"ן נגב בהליכים המשפטיים כנגד תוקפיהם.

האבסורד הוא שביחס הפוך לגידול הפעילות של המרכז, מקורות הכנסתו הולכים ומדלדלים עד כדי חשש שאם לא יוזרמו בקרוב כספים שיאפשרו את המשך פעילותו, מסל"ן נגב ייאלץ לסגור את שעריו לאחר 22 שנות פעילות.

כמו מקבצי נדבות

"משנה לשנה", מציינת ליזה ניקולאיצ'יק, פסיכולוגית במקצועה, המשמשת כמנכ"לית המרכז, "פעילותנו הולכת וגוברת. יותר פניות מגיעות לקווי החירום שלנו, אנחנו מקיימים יותר ויותר סדנאות בנושא מניעת אלימות במשפחה ופגיעות מיניות בנערות ובנשים. אנחנו גם מלווים את הנשים הנפגעות לתחנות המשטרה ומסייעים להן בהגשת התלונות, ואחר כך אנחנו מלווים אותן בכל ההליך המשפטי. העומס רק הולך וגדל משנה לשנה, אבל התקציבים לקיום הפעילות שלנו הולכים וקטנים".

"אי אפשר לסגור מקום כמו מסל"ן. מי שיסבול מזה אלה מקבלי השירותים מאיתנו, לא מקבלי ההחלטות. אני לא רוצה בכלל לחשוב על אפשרות של סגירת המקום. אני חיה בתחושה, כאילו אנחנו מקבצים נדבות כדי לשרוד. הבעיה היא שהתמיכה בנו מצד גורמים ממשלתיים ועירוניים צומצמה, גם שיעור התרומות פחת. המשבר הכלכלי נותן את אותותיו, וכשגם המודעות בקרב תורמים פוטנציאליים פוחתת. הלב נחמץ לראות מה שקורה כאן", היא ממשיכה ומספרת.

תקציבו של מסל"ן נגב עומד על כשלושה מיליון שקל בשנה. 840 אלף שקל מעביר משרד הרווחה למסל"ן נגב מדי שנה, ואילו עיריית באר שבע מתקצבת את המקום בכ־160 אלף שקל נוספים. את יתרת הכסף, כשני מיליון שקל בשנה, מגייסים אנשי מסל"ן מתורמים שונים, בהם מפעלים באזור, אנשי עסקים ותורמים מחו"ל.

השנה זה כבר נראה אחרת. התורמים צמצמו באופן משמעותי את תמיכתם במרכז, מקורות ההכנסה הידלדלו, ובסוף השנה רשם מסל"ן נגב גרעון של כ־600 אלף שקל. המשמעות, לדברי ניקולאיצ'יק, היא חמורה ביותר.

שבעה עובדים בשכר פוטרו בחודשים האחרונים ונותרו רק 11 עובדים מקצועיים שאמורים לתת מענה למצוקותיהן של אלפי הנשים הפונות לסיוע. נקודת אור בעניין הזה היא עבודתם המסורה של 170 המתנדבים במרכז לסיוע, העושים את מלאכתם סביב השעון ללא תמורה כספית.

"הגענו לרגע האמת", אומרת ניקולאיצ'יק, "זה כמו כדור שלג שמתגלגל במדרון. אני נורא מפחדת מהרגע בו לא תיוותר בידינו הברירה וניאלץ לסגור את המקום. אסור שזה יקרה".

אשר רפופורט, סמנכ"ל משאבי אנוש ב'כימיקלים לישראל', חבר הוועד המנהל של מסל"ן נגב, שותף לתחושותיה של ניקולאיצ'יק. "נעשית שם עבודת קודש", מטעים רפופורט, "אנשי המקום עובדים סביב השעון ומקדישים זמן רב לגיוס כספים. הצורך בפעילות המקום רק עולה משנה לשנה והתחושה היא שמדובר כיום במלחמת הישרדות. צריך שהגורמים הממשלתיים יתמכו ויתקצבו את המרכז באופן הולם להיקף פעילותו".

אסור לשתוק

חייט מגדירה את אותן שבע שנים של ניצול מיני כ"שואת חיי". למסל"ן נגב היא הגיעה בהיותה בת 40. את אותה מתנדבת שסייעה לה בתחילת הדרך היא רואה כ"מלאך שלי".

"בזכותה", מציינת חייט, "הגעתי למה שהגעתי. היא זו שנתנה לי להבין שלא אני אשמה במה שקרה לי, ושאני הוא הקורבן בכל הסיפור הזה. בזכות מסל"ן בניתי את אישיותי מחדש. למדתי שהשתיקה היא הדבר הכי גרוע, שאסור לשתוק. ניצול

מיני זה לא דבר קל. זו פגיעה נפשית, פיזית ורגשית קשה מאוד. אתה סוחב את זה לכל החיים. זה יהיה אסון אם גוף כזה כמו מסל"ן ייסגר. זה המקום בו אתה מקבל תמיכה וחוסן לעמוד מול מי שפגע בך ולחזור פחות יותר לחיים סבירים אחרי הטראומה שחווית. מדובר כאן באנשים שמצילים נפשות, פשוטו כמשמעו".

עזרה בדרך?

דוברת משרד הרווחה, רוני מלקאי, מסרה בתגובה: "בארץ פועלים עשרה מרכזי סיוע. שבעה מהם בתמיכה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ושלושה מופעלים באמצעות הרשויות המקומיות.

"מסל"ן באר שבע מפעיל מרכז סיוע בתמיכת המשרד דרך הרשות המקומית, עיריית באר שבע. ועדת תמיכות של משרד הרווחה והשירותים החברתיים אישרה לפני כחודש את כל התמיכות למרכזי הסיוע ובכלל זה מסל"ן באר שבע. התמיכה למסל"ן באר שבע עומדת על סכום של 840 אלף שקל, בכפוף לדיווח על פי הכללים. סכום דומה הוענק למרכז גם בשנים קודמות. עיריית באר שבע כבר קיבלה הרשאה תקציבית למסל"ן - ההקצאה התקציבית מועברת בימים אלה".

לפני כחודש ימים שיגר ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', מכתב לשר הרווחה, יצחק הרצוג, בו ציין כי תקציב משרד הרווחה הנועד לתמיכה בפעילות מסל"ן מגיע באיחור משמעותי, כך "שנכון לעכשיו, טרם התקבל בעיריה התקציב המיוחל ופעילות העמותה בסכנה ממשית. אודה אם תשקול להגדיל את התמיכה בעמותה לאור הקושי האמיתי איתה מתמודדת העמותה".

מהעיריה נמסר כי לפני ימים אחדים אכן הועבר התקציב ממשרד הרווחה לעיריה וזו אמורה להעבירו למסל"ן בימים הקרובים.

עוד נמסר מהעיריה כי היא מעבירה השנה תוספת תקציבית לעמותה בגין פעילותה לאור המצוקה הכספית אליה היא נקלעה. "העיריה תעשה כל שבאפשרותה לסייע למסל"ן לצאת מהמשבר אליו נקלעה ולהמשיך בעבודת הקודש החשובה למען נפגעות אלימות ותקיפה מינית".

• הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתון "ידיעות הנגב"