אמרת שתהיי בתשע ועשרה

ישבתי בבר

שיחקתי עם המטבעות

הברמנית חייכה,

בכל פעם שהצלחתי להכניס אותן לכוס

בינתיים, מאחור זוגות שיחקו בשולחן

כדורים ומקלות, שמעתי הכל

הבטתי בשעון, תשע ושלושים

את אמרת שתהיי פה בתשע ועשרה

הברמנית שאלה, אני רוצה לשתות עוד משהו

חיכיתי עם כוסית של וויסקי ביד

הבטתי בה, והרגשתי כאילו עיניה נגעו בי

מגע ועוד מגע

בסוף הייתי נבוך, התכנסתי בתוכי

זוכר איך פעם אמרת לי

אהבה היא לעולם לא באה בחינם

זוג מבוגרים נכנס , אחריהם זוג נערים

טקס סיום או התחלה חדשה

ורק אצלי בשעון, עשרים לעשר

אמרת שתהיי כאן בתשע ועשרה

בחוץ, העיר נראתה כמו מירוץ מכוניות בלי מסלולים

היינו צופים וחטפנו הכל בפנים

ביקשתי מהברמנית עוד כוסית

היא הבינה אותי

מהמבט של עיניה

יכולתי לראות

איך הסקרנות הופכת לרחמים

אין לה מה להגיד מלבד

זה על חשבון הבית

אל תרגישי רע עם עצמך

אבל הבטתי בשעון

הזמן עובר מהר ולאט, ותמיד לאותו כיון

תמיד הוא משאיר את אותה תחושה

סובבתי את הראש

שתי בנות רקדו בפינה

הצלילים נשמעו לי כמו משהו שהמציאו רק אתמול

ואני חשבתי עלייך

אולי נרדמת על הספה, אולי הלכת לדבר עם חברה

יום עבודה ארוך ואני מבקש מהברמנית חשבון

כשתבואי ותשאלי אם ראו אותי

היא תספר לך, שבדיוק קמתי ועזבתי

ואת תוכלי לראות אותה, אוספת את הכוסות מהבר

ומכניסה אותן למטבח

הלכתי בעיר, ולרגע היא נראתה לי

כמו אחרי פיזור הפגנה

גופות מוטלים בכל פינה, זכוכיות שבורות על הרצפה

ורק אני פוסע לאט, מביט בשעון

עוד מעט עשר ועשרים

ואת אמרת שתהיי שם בתשע ועשרה