שירים

פיתויי שדירה / מאתיים לשיריי

 
מהלכת בלב שדירת חנויות,
מסונוורת מן המראות.
מאחוריי מהתל בי הקול המפתה,
לוחש כמעט בתחינה נואשת.
אולי עוד חולצה אופנתית,
או מכנס מחוייט מחמיא,
ונעלי העקב האדומות
עם השפיץ שאין לו סוף...
שמא תיק וחגורה תואמים,
את הגרדרובה שלי להפליא הולמים.
חושיי מעורפלים בסבך פיתויים.
בובות קורצות  בקולקציות מרהיבות,
ואני בשלי...לא נכנעת  למראות.
עם האצבע על ההדק,
לא ממהרת לשלוף.
 

תגובות