ההתערבות ומחירה

ההתערבות  ומחירה                                                        

תורן לבן כחול נראה חוצה את קן האופק הכחול אפור. כדור השמש הצהוב המוקף במעגל אפרסק קל נע אט אט מטה.

שקט בשעה זו על שפת הים. רוח קרירה מייבשת את טיפות המים שעדיין נותרו על עורך השזוף המרוח במעט קרם שומני.

מתחתי את זרועותיי, מקיף את ראשי  ועוצם את עיניי לרגע קט של שלווה.

צל כיסה את השמש מולי. פקחתי עין תורנית גבר עמד מול כסא השמשייה שלי.

"סלח לי על ההעזה, זה זמן אני יושב שני כסאות ממך ומנסה להיזכר היכן פגשתי אותך, אתה פנים מוכרות לי."

"גם אתה נראה לי מוכר משום מה! " עניתי

"יכול להיות " מעשייהו" 1998 ? שאלתי מהוסס ובטון שקט.

"בינגו !" ענה בחיוך קל

" יורם" הושיט את ידו לקראתי.

" יואל" לחצתי את ידו המושטת." נשתה בקבוק בירה לאיחוד ? "

"עלי !" ענה , מסמן בידו לכיוון בית הקפה מאחור.

לגמנו את ה"אסטלה " באיטיות.

" איך זה שלא דברנו מעולם ?” שאל.

"הייתי עסוק בלימודים " השבתי. "גמרתי תואר בכלכלה באוניברסיטה הפתוחה. עבדתי בספריה ובשאר השעות שעורים .

כמה זמן ישבת ?"

"תשעה חודשים . מינואר עד סוף אוקטובר."

" ואתה ? " שאל יורם.

"ישבתי את כל הזמן שלי. שנתיים ותשעה חודשים ללא שליש וללא חופשות בכלל."

" וואו, עבירה כזו חמורה יואל ? "

" זה סיפור ארוך ומסובך."

" לא יותר משלי , רוצה לשמוע ? ולהשמיע לי ?

" בתנאי אחד, " הוספתי.   "מתערבים על ארוחת דגים במסעדה למעלה. מי "נדפק" יותר זוכה לארוחת חינם כיד המלך!! כולל לובסטרים ושרימפס !!

"הולך ! " ענה יורם. "אני מתחיל".

" קצת על עצמי. הייתי גנב קטן – לא מסתכן בלפרוץ ממש. איפה ש" הפרצה קוראת לגנב" שם אני נכנס לתמונה, לפי הפתגם. לוקח בקטנה, בלי להסתכן, ויוצא למכור.

הפסקתי. "ישבתי" זמן קצר בעבר וזה הספיק לי. נגמלתי.  עבדתי עבודות שווק שזיפית בזיעת אפי, מה שנקרא.

יום אחד אני פוסע בדיזנגוף לכוון דרום לפגישה עם  לקוח פוטנציאלי כשעוצרים אותי שני בלשים.

"מה עשיתי ?" שאלתי " אני נקי !  המון זמן ! " הוספתי. "לא עזר שום דבור. לחקירה. הבנתי שמנסים להלביש עלי ערימה של פריצות קטנות שלא נסגר עליהן התיק . שעות עברו ולא הצלחתי לשכנע שאין עלי ולו סימן אחד שקשור לפריצות.

דוגרי, אולי עשר היו שלי, והשאר...מי יודע ?

אחרי שעות של התשה עלה במוחי רעיון מבריק.

עסקת טיעון מיוחדת :

אני מוכן להודות בכל הפריצות: 278 במספר. התיק נגדי ייסגר כולו, חותם על הכול. לא מטרידים אותי יותר. במקום שלוש שנים אשב שנה, עם אפשרות לניכוי שליש כמובן. נקי כמו תינוק.

חתמתי בשמחה. במחוז תפסו "דג שמן" .. תיקי המחוז הלא פתורים ירדו לארכיון . ישבתי תשעה חודשים בשקט. לא עוררתי כל מהומה. הכול נסגר. אחותי ניהלה עבורי את תיק השווק  וגם עשתה קצת כסף עבור שנינו.

זה שנים אני עובד רגיל וחי חיים שקטים ורגועים. תורך  " סיים.

" אכן עסקה למופת" ציינתי. חכם. שנון. אפילו משתלם. אפשר להתחיל ?"

" בבקשה " אמר. לוגם בשקיקה את הבירה הצוננת.

"הכול התחיל אחר הצהריים של יום שני אחד בו הייתי אמור לאסוף את בתי בת ה- 5 מגרושתי. סדרי ראיה קבועים, כל שני ורביעי וכול שבת שנייה.

היא ואני סיימנו מערכת בת 10 שנים בצורה טובה ונעימה, כשכול אחד פונה לדרכו. גרנו בסמוך זה לזו כדי להיטיב עם הילדה.

דפקתי על הדלת.

" איפוא אימא? " שאלתי

" ירדה לאוטו " ענתה הילדה.

כיון שמיהרנו באותו יום להצגה יומית שהבטחתי לה ,אמרתי:

" בואי נלך, הסרט מתחיל, אימא כבר חוזרת ! "

טרקתי את הדלת ויצאנו במהירות לרכב שלי. הסרט נגמר, יצאנו לבורגר  לזלול כפי שהיא אוהבת ומשם לביתי ללינת לילה כרגיל.

כעבור שעה קלה דפיקות חזקות בדלת.

" מי זה? "שאלתי כול פליאה מי זה בשעת ערב מאוחרת זו.

"המשטרה ! פתח מיד או שנפרוץ את הדלת !!"

פתחתי כמובן. שמונה שוטרים פרצו לסלון שלי. הילדה כבר נרדמה בחדרה, למזלי.
"אדוני, " פנה אלי השוטר הבכיר

"אתה מואשם בחטיפת אדם ! " הוסיף.

"מה? " אני לוחש בקול ספקני , המום כולי מעצם המשפט..

"מה פתאום חטיפה ? זוהי ביתי וזהו היום שלי ! מה קשור חטיפה לעניין? איפה אימא של הילדה שתאשר ?! "

מסתבר ששכנה "מסורה " של אשתי ראתה אותי יוצא עם הילדה בחיפזון, צלצלה למשטרה וספרה על חטיפה. משם זה התגלגל.

לא עזרו כל הטיעונים שלי הויכוח איתם התדרדר למצב של חילופי דברים קשים ביני לבינם. בקשתי לדבר עם גרושתי, ולא להעיר את הילדה בלשון חריפה של חף מפשע.

בלהט הויכוח החלו השוטרים להרים עלי ידיים ומצאתי את עצמי מוכה וחבול כהלכה טלפון של גרושתי קטע את החגיגה. היא בקשה לא להגיש כל תלונה ולהניח לי. הסבירה את אי ההבנה והשוטרים עזבו אותי  בחדר המיון למעשה.

החלטתי שאני מתלונן על חבורת השוטרים שהפליאה בי את מכות הרצח והותירה אותי שבועיים מרותק למיטה עם מכות יבשות קשות בכל חלקי הגוף.

התוצאה שלהם לא איחרה להגיע. הם אלה שהתלוננו עלי, מאשימים אותי בגניבת אדם, הכאת שוטרים בתפקיד וכל סוג של האשמה שאפשרי. השופט היה נוקשה מאד, כמובן שנטה לצד החוק.

לא עזרו כל עדי האופי שהבאתי.

נשפטתי ל- 32 חודש, ללא כל חופשות . עבודה של ועדת אלימות שחששה שאפגע בגרושתי . גם שליש על התנהגות טובה נשלל ממני. "אכלתי אותה" עד הסוף.

" אכן" אישר יורם בנדנוד ראש מזדהה.

"אחי, ניצחת בגדול" לצערי . בוא נעלה למסעדה שמעלינו. הארוחה עלי".

מיהרנו להתלבש. הרוח כבר החלה לקרר את האוויר. גלי האדווה הלבנים לחכו את רגלינו. הגאות.

שמנו פעמינו לכיוון ריח הדגים שעלה באפינו.

בפתח קבלה את פנינו עלמת חן נאה במיוחד. עטופה במקסי צמוד לחמוקיים נאים ומחשוף די נדיב שהבטיח גדולות.

" תכיר, איריס, אחותי " פנה אלי יורם.

"זוכר שהזכרתי אותה? "

"תכירי, חבר ותיק ויקר שלי, יואל" פנה אליה.

לחצנו ידיים. העיניים נפגשו. לא בטוח שאתרכז כל כך בדגים, המראה שלפני מלבב במיוחד..

איריס הצטרפה אלינו לשולחן כשעיניה אינן משות משלי.
"זה בטוח הולך להיות ערב נחמד !" אמרו עיניה.