י.ג

"כל הבית ארגזים ארגזים" שרית מלמלה לעצמה בשקט במנגינה מוכרת, חייכתי,כן, כל הבית ארגזים, מכל סוג צורה וצבע.

ביד אחת החזקתי כוס זכוכית שנשכחה בארון מלאה במיץ מנגו קר, מיץ שכבר אין לו דורש כאן בבית הזה – הוא עזב.

ניסיתי להיבלע בין הארגזים כמו לא להיות,

את ההרגשה הזאת של רוח רפאים שמבקרת בבית הלוויות אני ארגיש כל היום כנראה,

כמו דז'ה וו אימתני,

יוני נכנס בחיוך, מגלה את המחבוא שלי בקלות לא פלא אלוף במשחקים הילד, "את בהוואי?" שאל,

"לא ממש" עניתי יודעת שזה בדיחה פרטית כואבת של שרית,

שרית המשיכה למיין ארגזים בדממה.

והמסקנטייפ המשיך להתגלגל על הקרטון החום והטוש השחור רושם:

בגדי קיץ

מטבח

למסירה

גינה

כל אחד תוכן ויעוד אחר, ממש כמו בחיים לא?

הצצתי על יוני, אני כאן בשבילו, הוא התעכב לרגע כמעט בלתי נראה ליד ערימת ארגזים מתויגת במדבקה כחולה ללא כיתוב, והמשיך הלאה, ואח"כ שתה בלגימה אחרונה את מה שנשאר ממיץ המנגו ויצא לזרוק בחוץ, בצפרדע. עוד מושג לרשימת טאבו בלתי נראית.

שרית רוקנה מגירה אחרונה של מסמכים, כמה תמונות, תרופות ומפתחות. כזאת שיש בה הכל למקרי חירום.

היא המשיכה לתייג ארגזים בטוש שחור,

יוני חזר לחדר שלו לקשקש בארגז כמו שקרא לזה.

ואני שתקתי,

אני כבר אלופה בזה,

דנידין כבר אמרתי?

***

כולם עייפים, עוד חצי שעה תבוא משאית הובלה שרית קופצת למכולת להביא משהו לאכול, ויוני עובר ליד ערימת החפצים שנשפכה על השולחן,

הוא פותח את תעודת הזהות הכחולה של שרית, וסוגר.

אי אפשר לראות כלום במבט הכחול הרגוע שלו.

ילד חכם בן 10 ושלושת רבעי.

שרית חוזרת עם שוקו ולחמניות,

אני לא מתערבת.

היא תופסת את יוני לפני שהוא חוזר לחדר,

"היי ילד יש לך מדבקה על החולצה"

אני מזהה בקול הקליל את המאמר שהיא קראה אתמול - פסיכולוגיה בגרוש כנראה,

לנסות לקחת את הכל בהומור כאילו שזה יהיה קל יותר.

"לרשום לך תיוג? – אולי לבית הספר, היית אמור להיות שם היום לא? או למגרש כדורסל? לאן שישלחו אותך?"

יוני מחייך "תרשמי י.ג"

"מה זה? "

"לא משנה" הוא מחייך לעצמו.

היא רושמת והוא מעביר את המדבקה לדש החולצה וחוזר לחדר.

כששרית יוצאת לקראת משאית ההובלה אני תופסת אותו,

" היי לי אתה יכול להגיד מה זה, לא?"

"תנחשי"

"אמממ יוני גדול?"

הוא מחייך לעצמו ומוציא חתיכת נייר מלבנית, כמו כרטיס ביקור כתובה בעיפרון ומושיט לי

אני קוראת בקול

"מועדון ילדים גרושים בע"מ –

מה?????"

הוא מחייך אלי בפקחות מהולה בבגרות

"זה מה שאמרת לאיתי אתמול בפלאפון, שגם אני נכנסתי למועדון לא??? אז י.ג זה פשוט -

ילד גרוש."

טעם מר מתוק של מנגו, נשאר לי בפה.