יצירות אחרונות
תישאר לצידי (1 תגובות)
**לנה** /שירים -21/05/2026 18:55
בנחמה שאת בחיי (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -21/05/2026 18:14
קָצִיר שֶׁל תִּקְוָה🌹🌹🌹 (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -21/05/2026 13:44
נפש רכה בוערת-אסנת אלון גוילי (0 תגובות)
אסנת אלון /שירים -21/05/2026 13:35
מאהב מדויק (4 תגובות)
ZR /שירים -21/05/2026 11:41
איך מסבירים געגוע? (7 תגובות)
יצחק אור /שירים -21/05/2026 08:34
ציוצי בוקר פותחים (7 תגובות)
דני זכריה /שירים -21/05/2026 06:05
שְׂדוֹת־יָם (4 תגובות)
יעקב - RDT /שירים -21/05/2026 01:26
אוֹצַר הַתּוֹרָה/ מאת: אהובה קליין (c) (6 תגובות)
אהובה קליין /שירים -21/05/2026 00:55
הודעות והגיגים
הפנסיה שלנו מיל שקיבלתי
מוסקוביץ ענה "טוב, אז רק תחזיר לי את הכסף". "מצטער", ענה השכן, "אין לי אפשרות. כבר בזבזתי אותו". מוסקוביץ לא ויתר וענה "טוב, אז תביא לי את גויית החמור". "מה תעשה עם גויית חמור מת?" שאל השכן. "אני אוציא אותה להגרלה" ענה מוסקוביץ. "אתה לא יכול להוציא להגרלה חמור מת" אמר השכן. "בוודאי שאני יכול, חכה ותראה. אני לא אספר שהחמור מת". כעבור חודש ימים פוגש השכן את מוסקוביץ ושואל אותו "מה היה עם החמור המת?" "הוצאתי אותו להגרלה" ענה ישראל, "מכרתי 500 כרטיסים תמורת 10₪ כל אחד והרווחתי 4990 ₪". פחות ה-1000 שנתתי לך, יש לי רווח נקי של 3990 שח "מישהו התלונן?" שאל השכן. "רק הבחור שזכה בהגרלה" ענה מוסקוביץ, "אז החזרתי לו את מחיר הכרטיס שלו". היום עובד מוסקוביץ במשרד האוצר ומוכר לנו אגרות חוב ממשלתיות ומכין תכנית רשת בטחון לפנסיה שלנו. החמורים הם אנחנו, רק שאנחנו עוד לא יודעים את זה.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |