יצירות אחרונות
שְׂעָרִי לָבָן, לִבִּי אָדֹם כֵּהֶה, (1 תגובות)
רבקה ירון /שירים -30/09/2024 14:09
מבטלת אותו (2 תגובות)
רחל בנגורה /שירים -30/09/2024 11:11
ספר יומן "שיר השנה" (7 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -30/09/2024 10:47
מהומה בחווה (3 תגובות)
אילה בכור /שירים -30/09/2024 09:38
לא הופכים את עורם (4 תגובות)
דני זכריה /שירים -30/09/2024 06:33
COVID Times #3 (6 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -30/09/2024 04:46
אַל תְּחַפֵּשׂ אַגָּסִים (12 תגובות)
שמואל כהן /שירים -30/09/2024 02:07
כוכב מערבי (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -29/09/2024 20:58
ממני לא גונבים (6 תגובות)
צביקה רז /שירים -29/09/2024 14:11
הודעות והגיגים
הפנסיה שלנו מיל שקיבלתי
מוסקוביץ ענה "טוב, אז רק תחזיר לי את הכסף". "מצטער", ענה השכן, "אין לי אפשרות. כבר בזבזתי אותו". מוסקוביץ לא ויתר וענה "טוב, אז תביא לי את גויית החמור". "מה תעשה עם גויית חמור מת?" שאל השכן. "אני אוציא אותה להגרלה" ענה מוסקוביץ. "אתה לא יכול להוציא להגרלה חמור מת" אמר השכן. "בוודאי שאני יכול, חכה ותראה. אני לא אספר שהחמור מת". כעבור חודש ימים פוגש השכן את מוסקוביץ ושואל אותו "מה היה עם החמור המת?" "הוצאתי אותו להגרלה" ענה ישראל, "מכרתי 500 כרטיסים תמורת 10₪ כל אחד והרווחתי 4990 ₪". פחות ה-1000 שנתתי לך, יש לי רווח נקי של 3990 שח "מישהו התלונן?" שאל השכן. "רק הבחור שזכה בהגרלה" ענה מוסקוביץ, "אז החזרתי לו את מחיר הכרטיס שלו". היום עובד מוסקוביץ במשרד האוצר ומוכר לנו אגרות חוב ממשלתיות ומכין תכנית רשת בטחון לפנסיה שלנו. החמורים הם אנחנו, רק שאנחנו עוד לא יודעים את זה.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |