יצירות אחרונות
כְּסוּת חֲדָשָׁה (2 תגובות)
אביה /שירים -22/07/2026 06:44
בֵּין סוֹד לְגִלּוּי🌹🌹🌹 (8 תגובות)
שמואל כהן /שירים -22/07/2026 05:31
פריחת הדובדבן - פרק שמונה-עשר אורות של תקווה (1 תגובות)
בבר 1 /סיפורים -21/07/2026 22:33
שמלת פרחים פותחת עיניים (2 תגובות)
jakuper /סיפורים -21/07/2026 20:00
שִׁירַת פַּעֲמוֹנֵי רוּחַ (7 תגובות)
שמאי ארמן /שירים -21/07/2026 18:29
וואי-וואי-חם-נורא- (7 תגובות)
רבקה ירון /שירים -21/07/2026 17:41
התחלה חדשה (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -21/07/2026 17:03
וְאָדָם עָשׂוּי חֲבָלִים הוּא (7 תגובות)
אלפי /שירים -21/07/2026 10:20
הודעות והגיגים
הפנסיה שלנו מיל שקיבלתי
מוסקוביץ ענה "טוב, אז רק תחזיר לי את הכסף". "מצטער", ענה השכן, "אין לי אפשרות. כבר בזבזתי אותו". מוסקוביץ לא ויתר וענה "טוב, אז תביא לי את גויית החמור". "מה תעשה עם גויית חמור מת?" שאל השכן. "אני אוציא אותה להגרלה" ענה מוסקוביץ. "אתה לא יכול להוציא להגרלה חמור מת" אמר השכן. "בוודאי שאני יכול, חכה ותראה. אני לא אספר שהחמור מת". כעבור חודש ימים פוגש השכן את מוסקוביץ ושואל אותו "מה היה עם החמור המת?" "הוצאתי אותו להגרלה" ענה ישראל, "מכרתי 500 כרטיסים תמורת 10₪ כל אחד והרווחתי 4990 ₪". פחות ה-1000 שנתתי לך, יש לי רווח נקי של 3990 שח "מישהו התלונן?" שאל השכן. "רק הבחור שזכה בהגרלה" ענה מוסקוביץ, "אז החזרתי לו את מחיר הכרטיס שלו". היום עובד מוסקוביץ במשרד האוצר ומוכר לנו אגרות חוב ממשלתיות ומכין תכנית רשת בטחון לפנסיה שלנו. החמורים הם אנחנו, רק שאנחנו עוד לא יודעים את זה.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |