יצירות אחרונות
בין קולנוע למציאות (0 תגובות)
ארווין קליין /סיפורים -23/11/2024 23:55
לִרְאוֹת בַּאֲפֵלָה - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (1 תגובות)
שמואל כהן /שירים -23/11/2024 23:00
קרקס (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -23/11/2024 19:12
מַתָּנוֹת. (6 תגובות)
🐝🐝BeeBee /שירים -23/11/2024 16:43
כינור אמצע חיי (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/11/2024 12:56
הָאַהֲבוֹת שֶׁלָּנוּ (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/11/2024 12:31
שִׁיר לְעָמִית (3 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -23/11/2024 10:18
כוחו של חיבוק (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -23/11/2024 09:50
הודעות והגיגים
הפנסיה שלנו מיל שקיבלתי
מוסקוביץ ענה "טוב, אז רק תחזיר לי את הכסף". "מצטער", ענה השכן, "אין לי אפשרות. כבר בזבזתי אותו". מוסקוביץ לא ויתר וענה "טוב, אז תביא לי את גויית החמור". "מה תעשה עם גויית חמור מת?" שאל השכן. "אני אוציא אותה להגרלה" ענה מוסקוביץ. "אתה לא יכול להוציא להגרלה חמור מת" אמר השכן. "בוודאי שאני יכול, חכה ותראה. אני לא אספר שהחמור מת". כעבור חודש ימים פוגש השכן את מוסקוביץ ושואל אותו "מה היה עם החמור המת?" "הוצאתי אותו להגרלה" ענה ישראל, "מכרתי 500 כרטיסים תמורת 10₪ כל אחד והרווחתי 4990 ₪". פחות ה-1000 שנתתי לך, יש לי רווח נקי של 3990 שח "מישהו התלונן?" שאל השכן. "רק הבחור שזכה בהגרלה" ענה מוסקוביץ, "אז החזרתי לו את מחיר הכרטיס שלו". היום עובד מוסקוביץ במשרד האוצר ומוכר לנו אגרות חוב ממשלתיות ומכין תכנית רשת בטחון לפנסיה שלנו. החמורים הם אנחנו, רק שאנחנו עוד לא יודעים את זה.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |