יצירות אחרונות
בורות. פרק 1 (6 תגובות)
Boaz /סיפורים -19/09/2026 12:58
תמיד שם בשבילי / לך האחת ילדה שלי (11 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -19/09/2026 11:43
הָאַהֲבָה צְרִיכָה סַבְלָנוּת - לבמת הדיון ל נורית🌹🌹🌹 (15 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/09/2026 09:32
מזל טוב לדני זכריה היקר ❤ (13 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -19/09/2026 08:12
רק מביטים על החיים (8 תגובות)
דני זכריה /שירים -19/09/2026 01:33
אהבה (16 תגובות)
אריק חבי"ף /שירים -18/09/2026 19:57
פו הדוב והנסיך הקטן ... (18 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/09/2026 19:54
הודעות והגיגים
הפנסיה שלנו מיל שקיבלתי
מוסקוביץ ענה "טוב, אז רק תחזיר לי את הכסף". "מצטער", ענה השכן, "אין לי אפשרות. כבר בזבזתי אותו". מוסקוביץ לא ויתר וענה "טוב, אז תביא לי את גויית החמור". "מה תעשה עם גויית חמור מת?" שאל השכן. "אני אוציא אותה להגרלה" ענה מוסקוביץ. "אתה לא יכול להוציא להגרלה חמור מת" אמר השכן. "בוודאי שאני יכול, חכה ותראה. אני לא אספר שהחמור מת". כעבור חודש ימים פוגש השכן את מוסקוביץ ושואל אותו "מה היה עם החמור המת?" "הוצאתי אותו להגרלה" ענה ישראל, "מכרתי 500 כרטיסים תמורת 10₪ כל אחד והרווחתי 4990 ₪". פחות ה-1000 שנתתי לך, יש לי רווח נקי של 3990 שח "מישהו התלונן?" שאל השכן. "רק הבחור שזכה בהגרלה" ענה מוסקוביץ, "אז החזרתי לו את מחיר הכרטיס שלו". היום עובד מוסקוביץ במשרד האוצר ומוכר לנו אגרות חוב ממשלתיות ומכין תכנית רשת בטחון לפנסיה שלנו. החמורים הם אנחנו, רק שאנחנו עוד לא יודעים את זה.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |