למה חזרת פה?

למה חזרת פה?

למה פתאום באת?

אני לא ביקשתי ממך להופיע פה מולי

רחוקה אבל קרובה

שותקת אבל המילים צורחות בחדר

צעקה של גשרים מתמוטטים

ואנשים שמנסים להיאחז בסלעים

למה חזרת לפה?

אומרים שבמקום בו את חיה

המלחמה לעולם לא נגמרה

היא רק בנתה לעצמה אנדרטה מפוארת

עליה הניחו פרחים וילדים משחקים סביבה תופסת

למה חזרת?

אני עדיין מעשן את אותה סיגריה

שכיביתי כשאת הלכת

אני עדיין כותב את אותה שורה

היא לא הגיעה לסיומה

לא חשבתי שאפגוש אותך יותר

לא כאן, לא קרוב לכאן

אולי שם

במקרה, בטעות

אני אלך ברחוב ואראה אותך מביטה על חלון ראווה

רואה את ההשתקפות שלי דוממת, בתנועה של הרחוב

במקרה, בטעות

דמיינתי אותנו יושבים באותו בית קפה

לא מביטים, לא שמים לב

עד שהמלצרים היו מבקשים מאיתנו לעזוב

ואז היינו מגלים, שהמרחק התקצר

אבל את חזרת פתאום ושינית את הסיפור

מה את עושה פה?

אני השלמתי עם מה שיש

עם מה שחסר, אני ממשיך להילחם

אנחנו יכולים לדבר שעות

בלי להבין מילה

אנחנו יכולים לשכב

בלי להרגיש דבר

אולי בריקוד אחד ניפול ונתרסק

למה את הופעת כאן

אני לא רציתי שתופיעי מולי

שום דבר לא מוכן, שום דבר לא כתוב

כל המחשבות עכשיו נעות באותו מסלול

למה חזרת לכאן?

האנדרטה ריקה, והפרחים נובלים