טעמים וצבעים

לעוף

עם  הצפרים אשוב .
עכשיו לעוף אני צריך
כמו מי שלא הכיר
את חופש הכליאה
ולא טעם את דרור הסורגים
ורק עקד אל שיר ואשליה
את כל האהבה

והחיים.
לעוף סוף סוף אני מוכרח
עצור נשימה
מתופף על חזי
מחניק הלמות
ומשק כנפיים
אל הברית הישנה הזאת

בין הבשרים והשמיים.

לעוף אני רוצה

כל עוד ענן בראשי

וכאב בעיניים

המראה

מתחנו קו מתפתל וארוך

בין שתי הנקודות  שהיינו פעם

הקצר דהה ונמחק.

לפעמים אני עוד עף,

מרותק אלייך

כמו סוהר בהפסקת צהרים.

את מתרחקת ככל שאני מתקרב

ככל שאת מתקרבת אני נפרד

היחד עכשיו הוא לגמרי לבד.

ובכלל

ככל שאני חושב על זה יותר

אני מבין שזאת בסך הכל

רק הבדידות הזאת

שמקיצה אתנו

ומלווה אותנו

וממשיכה לטרוף אל תוך צבעי החלומות שלנו

עד שהם הופכים לשחור ולבן

ורק אם יש לנו טיפת מזל

אנחנו מצליחים לגנוב ביחד האחד מהשני

דקת שמיים

לפני כיבוי עורות

 נחיתה

פעם אספת מרחקים אל חיקך

וגם אם טעית נסקת והמראת אל הרוח

על עורך הצעיר המתוח .

החיים  בדרכם צלקו נתיבים לדמעות

ועודם ממשיכם לקמט  ולחרוץ לחייך

זמן רב לאחר שקורקעת כבר לנוח.

ומה עכשיו ?,

מלחמה?

זה לא ילך וייטב

עד שתתאהבי בטעם הוויתור.

יש להן טעם מיוחד אהובתי

טעם מתכתי ,

לכניעה ,להשלמה

ולשלוות הזקנה

קירקוע

את תבואי אלי בשעת רחמים

לעגל ולחון את הכעס

מתרסקת אלי

מחוררת מסכת חיי הדקיקה

ברסיסיך

שועטת מוטרפת

כמלאך חבלה

זוכרת הכל

גוררת הכל

ואת הכשרון

לכישלון

ואת כל המקומות האחרים

ואותנו

לטבוע שוב בעלבונך הקדמון

על חטא שחטאנו לזמן

מגאווה