צורח

אני שומע את עצמי צורח

בלי הפסקה

בזמן שבחדר שקט, דממה

מביט על הפנים

צלקות לא נראות

אינן יכולות להגליד

אני רוצה את הזמן חזרה

אני רוצה את הדמיון

לראות אותך נוגעת בעור היבש הזה

ומחייה אותו כמו במחשבה

אני שומע את עצמי צורח

ואיש לא מסיט את מבטו

אין כאן משוגעים בחדר

רק מראות שמגלות לי

איך אני באמת נראה

כותב את המילים על דף נייר

ויכול לדמיין אותך קוראת אותן

אבל את תמיד נעלמת

כשאני מבקש שתקשיבי להן

וכתבתי כבר את כל מה שאני יודע

על עיר חרבה

אהבה שהתפוצצה ממטען צד

עכשיו אני צורח

בלי להבין שום מילה

ובדמיוני

את מניחה את היד על גבי ומחייכת

ובמציאות

אני מחכה לך

כמו נער שלא הבין שהלילה עוד מעט נגמר

והנערה שלו לא תבוא לעולם

והמחוגים מתקתקים

הייתי יכול לנחש מה תהיה הדקה הבאה

מתי תבוא הקללה הגדולה

שומע את עצמי צורח

מביט על המראה

הפנים לא מתחלפות

הן רק בורחות לצדדים

רוצות להרגיש אותך

בדמיון זה קרוב לאמת