השעה הייתה מאוד מאוחרת, הרחוב כיבה את האורות, הבתים כיבו את האנשים והלכו לישון, אולי מידי פעם שומעים בכי של תינוק באמצע הלילה ואחד ההורים הולך ומרגיע אותו, ככה זה בדרך כלל בשכונה שלי, פתחתי את הדלת של הבית שלי בתשישות, בעקבות עיפרון, תסריטים רצים לי בראש, דומויות עפות לי באוויר ואני עדיין תקוע בקו הישן שלי, אני צריך שמשהו יבוא וייתן לי סטירה להעיף אותי למחוזות אחרים, נכון זה טוב, אבל לא טוב מידי, אני צריך לטוס לחול להרחיב אופקים לצאת מהשגרה שאני יצרתי לעצמי, אומרים ששגרה זה יכול להיות דבר מעולה, אבל באישזהו שלב זה יכול להיות דבר מאוד מעיק להמצא באמצע שומקום עם עיפרון או חתיכת מקלדת ולכתוב דברים שכבר קרו, להמציא עלילה יוצאת דופן, להפגיז בטאלנט שמזמן לא קרה, לתסרט חוויה שלא נראתה, אז בסדר הבמאי אוהב, הצופים נדלקים הכתיבה היוצרת מדהימה, הביקורות מהללות, אבל משהו בי לא מסתדר, הפרי בשל לאכילה, בעיניי זה כמו קקטוס,בוסר, קצת בנאלי, אין פלפל אין חיות של כתיבה הכל כמעט שבור אתה לא בא ומדהים אנשים שקרובים.
הבאנליות מדברת בעד עצמה, חשבתי לעצמי, הולך למראה, שוב אותה מראה שאני מתסכל בה תמיד מתי שאני רוצה למצוא אופק חדש, ורואה את אותו ערוץ עם כמה ערוצים שונים, השלט השתגע לפי דעתי 10, ניראה כמו 100. המספר כנראה השתדרג, מעויין עכשיו, זה נראה משושה.
לפי דעתי האישית זה לזרוק עצם ולהפוך אותה לבן אדם שלם זאת יצירה, להפוך רעיון לבר ביצוע זאת יצירה.
לחשוב על דברים חדשים שעוד לא נקראו זה דבר הכי קשה שיכול להיות.
מעריץ את הסופרים שיכולים לרתק את הקוראים לספר שלהם לכמה וכמה ימים טובים.
מעריך את התסריטאים שיכולים לכתוב תסריטים, שאחר כך הם מקבלים תגובות טובות מהשחקנים.
חשבתי אולי למצוא את עצמי בסוף אלמבי לקראת האופרה לשבת מול הים ,לכתוב שירה ,לכתוב סיפור קצר, לכתוב מונולוג, או לשבת בכיוון ההפוך עם הרוח ולכתוב על על הקיר דברים שלא כתבתי עד עכשיו, להתשחוות למגרה זה דבר מעולה להשתחוות למחשבות שלך זה דבר מדהים ובכלל ללכת שבי אחר הדמיון שלך זה לפי דעתי שובר מוסכמות בעיקר עם הדמיון שלך זה דבר מאוד פרוע. ללכת בשביל שאתה מאמין זה דבר הכי כיף שיכול להיות, כמה שירים כתבתי על אמת , אני מזל מאזניים וללכת עם האמת והצדק ובעיקר יושר זה הדבר שהוא האני מאמין שלי, החיסרון שיש לי אומרים שהוא יתרון מאוד גדול זה חוסר לדעת לשקר, לא מסוגל לשקר, אומר הכל בגלוי גם לטוב וגם לרע וזה פוגע בי, כי אני אומר דברים שאני לא צריך להגיד.
תמימות?
יש בזה הרבה תמימות, לחשוב שזה בסדר ושאף אחד לא צריך להפגע זה מצחיק.
פעם אחת משהי אמרה לי שלכתוב שיר עם איפור מוגזם זה לא טוב, מצד אחד זה מאוד מעניין מצד שני הרבה מטאפורות זה לא טוב, כי זה כמו שיש לך שולחן ערוך עם הרבה סלטים, וכל הסלטים טעימים מאוד קשה לך לבחור מה לאכול או מה לשים בפיתה כי זה מאוד טעים.
צריכים להתמקד במטאפורה אחת ובידול אחד ולרוץ עם זה, כי מה שקורה, הקורא עצמו התבלבל והסתבך עם הכתוב.
העיניים שלי עוד מעט נעצמות הדגל הלבן שלי עוד מעט צריך לצוץ ושאני אחזיק אותו, אבל הראש שלי והמקלדת שלי עובדים שעות נוספות, יש לי עוד הרבה לכתוב, מסתכל על החלון שמשמאלי רואה שם נר דלוק עם בוא כתיבתי, אני מבחין בנר, הנר נשאר אותו דבר ולא זז, אף שעווה לא טיפטפה, אני מתקרב לנר אני רואה שאני לא יכול לגעת בו.
האם זה נר דמיוני?
